זרע יעקב קצט

אשימה דוברות בים והנהיגם עד ים יפו ובזה אקח שכרי מן הדין

ואומרו ואתה תשא ואתה תתן לחם ביתי ר"ל בההיא הנאה שאתחייב להביאם עד ים יפו אחת שאלתי בל תאחר שכר פעולתי עד אשר תבנה המקדש שכן אמרת ושכר עבדיך אתן לך כלו' באחרונה אחר גמר הבנין וכאמור לעיל רק אחלה פניך שאתה תשא ואתה תתן ר"ל כשתשא הארזים להוליכם להעלותם לירושלם תתן אתה לי לחם ביתי

ושלמה הע"ה מרוב נדיבותו הוסיף על שאלתו ואדרב' הקדים לו שכרו וז"א ויהי חירם נותן לשלמה וגו' ושלמה נתן עשרים אלף כור וגו' ר"ל כי בהיותו נותן ארזים וחוזר ונותן שעדין לא סיפק כל צורכו ושלמה כבר נתן לחירם לחם ביתי של כל השנה וכן כל זמן שהתעסקו עבדי חירם עם שלמה זה היה מעשהו ושלמה נתן בחירם מוקדם כאמור ולז"א נתן . ודו"ק:

וכדי לסיים בכי טיב בענין הגאולה ומה גם שמדבר בענין מע' עי"ק טבת"ו לכבוד הצדי' איתני עולם השוכנים במח"ק ראיתי להביא מאמר הזה דאיתא במ' מציעא דס"ה, ע"ב וז"ל א"ר חביבא אישתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה דלצפרא הוו שפירן עיניה ולאורתא דמין כדמיקלין בנורא א"ל מאי האי וא"ל דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע א"ל בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא (פי' קתדרא) דרבי חייא דלא תסתכל ביה מאי סימנייהו בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי לבר מגוהרקא דר"ח דמנפשיה סליק ונחית לא מצאי לאוקמי אנפשאי אסתקלי ביה אתי תרי בוטיטי (פ' נצוצות) דנורא ומחייה לההוא גברא וסמינהו לעיניה למחר אזלי אשתטחי אמערתיה אמינא מקנייתא דמר מתנינא ואתסאי

וצ"ל במאמר זה דמה מעלה היא זאת דר"ח דכל הקתדראות של נשמות הצדיקים המלאכים מעלים אותם ושל ר"ח עולה מאיליו ולכאורה נר' דיותר כבוד היה שיעלו אותה המלא' משתעלה היא בעצמה ומה מעלה היא זאת

וראיתי לרבינו הקדוש האר"י ז"ל בע"ת בשערי העיבורים פ"ד שפי' דאלו המלאכים המעלין כסאות של נשמת הצדיקים הם המלאכים שנחצבו עם הנשמה והכסא נושאת אותם כמ"ש רז"ל הכסא נושא את נושאיו והארון נושא נושאיו ונראה שהמלאכים מעלין את הכסא אבל האמת שהכסא מעלה אותם עד מדרגתן שהמלאך אינו עולה יותר ממדרגתו אפי' נקודה א' ולזה הכסא של ר"ח שהיתה למעלה ממדרגת המלאכים היתה עולה מאליה שלא היו המלאכים יכולים לעלות עמו וזהו שאמר מגרמיה סליק ומגרמיה נחית עכ"ל

ולעד"ן לתת טעם לזה מדוע זכה ר"ח לכל הכבוד הזה יותר מכל הצדיקים וגם לידע היכן היתה מעלתו שהיה עולה שלא היו המלאכים יכולים לעלות שם אבל יובן בהק' מ"ש שם בגמ' לעיל מזה כי הוו מינצו רבי חנינא ור"ח א"ל ר"ח לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא שדינא כיתנא וגדילנא נישבי [פי' רשתות] וציידנא צביים ומאכילנא בשר' ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא ה' חומשי תורה וסליקנא למתא למקום שאין מלמדי תינוקית ומקרינא ה' ינוקי בה' חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סד' וא"ל עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לתורה דלא תשתכח מישראל והיינו דא' רבי כמה גדולים מעשה חייא ע"כ. נמצא דאומנותו דר"ח היה להרביץ תורה בישראל וללמד תורה לבני ישראל עוד איתא שם בגמ' אר"י כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ע"כ ובודאי נ"ל דזאת הישיבה ש"מ שאמרו אינה הישיבה שיושבין שם הצדיקים דבודאי כמה מיני ישיבות יש למעל' זו למעלה מזו וזו למעלה מזו וזו הישיבה שאמרן היא למעלה למעלה בישיבה של כביכול ויש ראיה מהפסוק שעביא אם תשיב וגו' לפני תעמוד לפני דוקא דהיינו במחיצתו של הקב"ה וא"כ ר"ח שהיה אומנתו בכך ללמד תורה לבנ"י זכה לעלות במעלה הזאת וזהו הט', שלא היו יכולים המלאכים לעלות עם ר"ח דאין להם כח לעמוד בפני השכינה ודוק

עוד אמרו שם בגמ' אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי. יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא א"ל מ"ט נגה ליה למר א"ל אדאוקימנא לאברהם אע"ה ימשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה וכן ליצחק וכן ליעקב ולוקמינהו בהדי הדדי סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זימניה א"ל ויש דוגמתן בעוה"ז א"ל איכא ר"ח ובניו גזר רבי תעניתא אחתינהו לר"ח ובניו אמר משיב הרוח ונשב זיקא אחר מוריד הגשם ואתא מטרא כי מטא למימר מחייה המתים רגש עלמא אמרי ברקיעא