זרע יעקב קצח

לשם ה' לאו היינו שאני תולה הענין בדעת עצמי אלא כאשר דבר ה' אל דוד אבי בנך וגו' והואיל שכן תולה בדעת המקום ב"ה הרי כתבנו משם מקצת רבוותא ז"ל דאין אסמכ' אלא בתולה בדעת עצמו וסבור שיעשה מה שאמר ולפיכך אינו מתנה בדוקא אבל בתולה בדעת אחרים גמר ומשעבד נפשיה וא"כ כ"ש וק"ו שאני סומך על אדון הכל כי הוא אלהינו דבר אל דוד אבי בנך וגו' ולכן בדווקא אני מתנה כי אין ספק. כי כה יעשה אלהים ודבר אלהינו יקום לעולם ואין לחוש כלל לדין אסמכתא

ועתה צוה ויכרתו לי ארזים וגו' כלו' שמ"ת דנהי' דמשום אסמכתא אין לחוש מהטעמים הנז' מ"מ עדין איכא למיחש שאין בחיוב הלז ממ"ש הרמב"ם ז"ל ורבותיו דכל המתחיב בדבר שא"ק לא משתעבד ואפי' בקנין ולס' הריטב"א ז"ל בכל ענין אמרה הרמב"ם ז"ל אפי' אם קבל ממני שכר לא משתעבד. ואפי' לפי סברת הרבנים הנז' דס"ל כשקבל ממנו שכר משתעבד הנה בחיוב הלז הוי דבר שא"ק כדכתי' אתן לך ככל אשר תא' והו"ל כחיוב בכדי כי הארזים אשר יתן חירם לבנות בית לשם ה' לא יכול שלמה ליהנות מהם יען דמשעת כריתתן וחציבתן מוקדשים הם ועומדי' לשם ה' דחציבתן בעי' לשם קדש ולא לשם הדיוט וכמ"ש הרמב"ם ז"ל קורות ואבנים שחצבן מתחילה לשם בה"כ אין בונין אותם להר הבית וכמו שהבין מר"ן ז"ל דבה"כ לגבי הר הבית הדיוט קרי לה וכ"ש לשם הדיוט ממש דאין לבנות בהר הבית לדעתו וא"כ כיון שהחיוב הוי דשא"ק ובכדי דשלמה לא יוכל ליהנות מהם הנה כ"ע מודו לדעת הרמב"ם ורבותיו ז"ל דבכה"ג לא משחעבד

לז"א שהע"ה ועתה צוה ויכרתו לי ארזים תי' לי דייקא כלו' הכריתה תהיה לי לשמי ולא לשם גבוה וחדית ליה דאדרבא בקורות ואבנים דמשעה שמתקדשים מועלים בהן לכן בי' שתהיה החציבה שלא לשם קדש כדי שלא ימעלו בהם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בונין הכל מן החול וכו' ודברי הרמב"ם שכ' קורות ואבנים וכו' לא לענין הזה נתכוון כמש"ל וכיון דלא בעינן הכריתה לשם ק' אלא לי לשמי א"כ לא הוי חיוב בכדי כי אני מקצ' הארזים לעצמי לעשות מהם מה שלבי חפץ אלא שזה חפצי דאח"כ אני מקדישן לגבוה וע"כ הרי אני בריא בחיובא לפרוע ככל אשר תאמר לפי ס' הרבנים הנז' בדעת הרמב"ם דכשמקבל שכר משתעבד בדשא"ק ודלא כהריטב"א ז"ל כמ"ש

אמר עוד כי אתה ידעת כי אין בני איש יודע לכרות עצים כצדונים כלו' דמלבד כל האמור לעיל דאין לי מקום לפטור עצמי מצד הדין עוד זאת חיובא רמייא עלי מצד אחר לפרוע פרעות ואפילו כי נדרתי יותר משכר עבדיך יען אתה ידעת כי אין בנו איש יודע לכרות עצים כלומר וחייב אני בזה מידי דהוה אדברים שרגלי' ליתן עליהם הרבה כגון חכמת הרפואה וכיוצא דחייב ליתן לו כל מה שהתנה דחכמתו מכר לו כמ"ש ה"ה משם הרשב"א ז"ל והסמ"ג וה' בנימין זאב ודכוותה בחיוב שנתחייבתי לך לתת יותר מכדי שכר פעולה חל החיוב אחרי כי אין בנו איש יודע וזה מצוי אצלך נמצא שחכמה אתה מוכר והחכמה שוה דמים רבים ובדין הוא שתטול שכרך הרבה מאד

א"ע ויהי כשמוע חירם את דברי שלמה וישמח מאד ויאמר ברוך ה' אשר נתן לדוד בן חכם הכוונה כששמע את דברי שלמה שהוא נושא ונותן בדבר הלכה לבל יחוש חירם לשום ענין ע"ד שכר הארזים ושכר הפועל' שיבא אח"כ בטענה לפטור עצמו מצד הדין וכשראה זה ושמ' בלבו ובא להוסיף הוא דאפי' אם ימצא איזה צד ואופן לפטור עצמו מצד הדין אפי"ה שהע"ה אחר היותו חכם ומבין מדעתו חייב דבת"ח יש להחמיר עליו לחייבו אפי' דמצד הדין פטור כמ"ש הרב כ"ז

א"ע וישלח חירם אל שלמה שמעתי את אשר שלחת אלי אני אעשה את כל חפציך בעצי ארזים ובעצי ברושים עבדי יורידו מן הלבנון ימה ואני אשימם דוברות בים הכונה אמת כי שמעתי אשר שלחת אלי שרצונך שאשלח לך כל מיני ארזים ואפי' אותו שעולה בקרקע הים הנק' קוראל ברם איני יכול לעשות חפציך כ"א בעצי ארזים וברושים והוא באותם שעבדי יורידו מן הלבנון ימה בארזים שהם עולים בלבנון ואין צריך אלא להורידן ימה ואני אשימם דוברות. ברם אותם שעולים בקר' הים דצריך להעלותם מקרקעית הים אין אני יכול להביאם לך

א"נ שמעתי את אשר שלחת אלי פי' שאמרת לי ושכר עבדיך אתן לך הי' לך יתירה לרמוז לי דחוץ ממה שתתחייב לי שכר עבדי שכורתים אותם עוד זאת תתן שכר לדידי בעד דמי הארזים שהם בארצי ואני אומר אני עשה חפציך בעצי ארזים ובעצי ברושים בחינם דאני מפקירם לך וביני ובינך מה היא אבל כדי להיות זוכה ליטול שכר מן הדין ולא ע"ד מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסוולי באפיה. עבדי יורידו מן הלבנון ימה ומשם יתפרדו הם ואני אטפל בהם ואני