זרע יעקב קצה

בעלמא לשם בה"כ היאך חשיבי כבה"כ והלא אפי' למ"ד הזמנה מלתא היא הני קורות ואבנים מידי דהוו בטווי לאריג וליכא מאן דאסר וכמ"ש בפ' בני העיר ד' כ"ו אמר רבא האי בי כנישתא אגירה ומשכו' אסור ליבני נמי. אוזופינהו אסיר הני מילי בעתיקתא אבל בחדתא לית לן בה ואפי' למ"ד הזמנא מלתא היא ה"מ כגון האורג בגד וכו' ועין בתשב"ץ ח"ב סי' ק"ע

ברם כדי לקיים דברי הרב המבי"ט ז"ל אפש' לפר' עמ"ש מורינו הרב הגדול מוהרח"א ז"ל בס"ה מק"ק דקכ"ד וז"ל למה שהק' מרן ז"ל בכ"מ פי"א מ"ה תפלה משם הרמ"ך ז"ל עמ"ש שם הר"מ ז"ל גבו מעות לבה"כ אין משנין ואמאי אין משנין הא הוו בטווי לאריג ואפי' בלבנים אמרי דלית בהו שים קדושה כ"ש שגבו מעות וכו' יע"ש

ועוד הוק' לו להרב מק"ק דלפי פסק הרמב"ם דגבו מעות אין משנין והיא מימרא דרבא בגמ' פ' בני העיר עלה דמתני' דקתני וכן במותריהם אמר רבא ל"ש אלא מכרו והותי' אבל גבו והותירו מותר ומשמע ליה להר"מ דגבו ולא קנו אסור. וגם ההיא מימרא דבלי בני חדתי מותר משים דהוו כטווי לארוג היא מימרא דרבא ונמצאו תרי מימרי דרבא סתרן אהדדי וליישב זה וגם קושיית הרמ"ך ז"ל תי' וז"ל ורבינו שלא חלק בלבנים להתיר החדשים ה"ט דמאחר דגבו והותירו מותר אבל גבו ולא קנו מהם למה שגבו איסר רבא ה"ה החדשים וצ"ל דמ"ש ה"מ בעתיקי סתמא דש"ס אמרי ולא רבא. דלא ליפלוג דידיה אדידיה עכ"ד

ועפי"ז הנה נכון ושפיר מצינן לפרש כמ"ש הרב המבי"ט דמ"ש קורות ואבנים שחצבן לב"ה אין עושי' אותם להר הבית משים דחמיר קדושת בה"כ עיין להרב ש"י ז"ל פ' פקידי שהביא דברי האגודה בפ' הקומץ עמ"ש שם מה מזבח שלא נשתמש בו וכו' אף עפ"י וכו' שאין לקנות מעילין שנשתמש בהם הדיוט כתב עוד ראיתי בתשו' חות יאיר סי' קכ"א הביא דברי האגודה הנז' וכתב דע"כ לא אסר האגודה אלא בדבר דלא משתנה אבל בדבר המשתנה בשנוי מעשה ואף דהוו קורות ואבנים ועדין לא נבנו בבה"כ אית בהו קדושה דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דאף בגבי מעות ס"ל דאין משנין וכ"ש קורות ואבנים

וראיתי להרב בתי כהונה ז"ל בבית ועד ד' ס"א עמד ע"ד הרמב"ם ז"ל במ"ש קורו' ואבנים אין עושים וכו' והאריך למעניתו בביאור דבריו יע"ש. ומדי עוברי ע"ד קודשו חזינא ליה להרב ז"ל דעלה ונסתפק במ"ש הרמב"ם ז"ל אין עושים כל הכלים מתחלתם אלא לשם הקדש ואם נעשו מתחילה וכו' וז"ל ומסתפק אני אם התיך את הכלי שנעשה להדיוט ועשאו מחדש לגבוה אי מהני כי ממ"ש מתחלתן וכן ממ"ש אם נעשו וכו' אין עושין אותן לגבוה משמע דכל דנעשה מתחילה להדיוט אינו חוזר ונראה עוד לגבוה ויש צד לומר דלאו דוקא ע"כ

ואני שמעתי ולא אבין ונפלאה דעת ממני דמאי מספקא ליה למני"ר דכגון דא מפורש בתורה וזיל קרי בי רב הוא דכלי הדיוט נכשרי' לגבוה ע"י היתוך ולא מבעיא היכא דנעשו להדיוט ולא נשתמשו אלא אפי' נשתמשו אם התיכן ועשאן מחדש יועיל ומראות הצובאות יוכיחו שנעשה מהם כיור וכנו כדכתיב בויקהל ויעש את הכיור נחושת וגו' במראות הצובאות והיינו מראות ממש שרואות בהן כשהן מתקשטים כמ"ש רש"י ז"ל ואעפי"כ נעשה מהם הכיור וכנו וידוע דכיור וכנו הוא מכלי המקדש כמ"ש הרמב"ם ז"ל בסופה מה' בית הבחירה יע"ש

איברא דממראות הצובאות הוה מצינן למדחי ולומר דשאני התם משום דאין עשויין רק לראות בהם צורת הפנים לא חשיבי כלים כדי שנאמר דהוו כלים שנעשו להדיוט ושוב אין להם תקנה דאין שם כלי עליהם והיינו דומיא מאי דקי"ל לענין ט"ו כלים דתנן בשלהי כלים אספקלריא טהורה ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל דהיינו מראות שהנשים מסתכלות בהם להתקשט ויש להם בית קיבול קצת ואפי"ה אין שם כלי עליו לפי שאינו עשוי לקבל אלא לראות צורת הפנים לאו מידי הוא מה שנעשו ונגמרו תיקונם לשם הדיוט ואינו פוסל מה שנעשו לשם הדיוט רק מידי דחזי לאישתמושי ביה בפועל שרי. הביא ראיה מכאן שע"כ הי' נמלך מרע"ה במראות הצובאות עד שציוהו הקב"ה ליקח מאתם עפ"י הדבור ונדבת טבעת עגיל וכומז לקח מהם בלי פקפוק והטעם. שנעשה בהם מעשה והותרו ונשתכח שמם מעליהם ואפ' את"ל דמכי הדר עביד להו כלם כדמעיקרא כבר חדשות באו לכאן כמ"ש בפ' הגוזל לבינתא ועבדה עפרא וכו'

ברם עינינו הרואות דבכלל התרומה למלאכת אהל מועד ולכל עבודתו כתוב שם בפרשה כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב הרי שאעפ"י שכל אלו הם כלים שנעשו ונשתמשו בהם הדיוט קבלו אותן למשכן ובודאי דה"ט משים דכיון דיש תקנה להכשירן ע"י היתוך ולעשותם מחדש לשם