זרע יעקב קצג

ואף על אותו הנק' קוראל נראה שזאת היתה כונת עזרה בד"ה ב' סי' ב' שפי' וכתב שהיתה שאלתו ככתוב שם ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון ופי' המפי' ז"ל דהאלגומים הם הקוראל ואומרו מהלבנון חוזר לארזים ולברושים שזכר בנין עליהם

וזהו בודאי שהבין עזרא כי באומרו שלמה עצי ארזים סתם היתה כונתו ע"כ המינים ואפי' על הקוראל ולכן פי' בדברי שהע"ה אלגומים ג"כ

וראיתי להרב אבראבנאל ז"ל בפי' לס' מלכי' שהביא פי' המפ' שפי' דאלגומים היינו ארז העולה בקרקע הים ושמו קיראל ודחה פי' לפי שבתשו' חירם לא נמצא זכר לאלגומים ולא נכנסו בכל מלאכת הבנין וע"כ פי' שהם ארזים היותר טובים ואדומים ביותר שלא יבא בהם עפוש לזמן רב ואלו יקראו אלגומים יע"ש

ולפי דברנו אין לדחות פי' המפרשים ז"ל כי הענין הוא דשלמה בקש גם ארז הקוראל וחירם השיבו שאין בידו לשלם בקשתו כי אם בארזים וברושים ולכן לא נכנסו במלאכת הבנין כי השיבו שאין בידו לעשות חפצו מהטעמים הנז'

ותו י"ל דברי חירם באו' עבדי יורידו מן הלבנון ימה ואני אשימם דוברות וגו' כל הפסיק הזה הוא ללא צורך דלאיזה סיבה הוצרך להודיע איך יוציאם ואשר יביאם וכי עתה תחלת מעשיו של חירם והלא כבר בימי דוד שלח כזאת כדכתי' בשמואל ב' ה' וישלח חירם מלך צור מלאכים אל דוד וגו', ועצי ארזים וגו' וא"כ כאשר עשה בפעם הא' כה יעשה עתה ג"כ וא"כ מה זה הוצרך להאריך ואני אשימם דוברות ופי' המפ' נהוגות בקיצור הי"ל להשיב אני אעשה חפציך בעצי וגו'

גם אומרו ואתה תשא שפת יתר כי באומרו אני אשימם דוברות בים ונפצתים שם כיון שינפצם בים יפו ממילא משמע שלא יטפל עוד בהם ושלמה יטפל בהם משם לירושלים גם לנו לדעת השינוי הזה שבדברי חירם כתיב ויהי נותן לשלמה עצי ארזים לשון הווה ובדברי שלמה כתיב ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור וגו' נתן לשון עבר למה זה השינוי

ואשר אני אחזה להבין כל זה בהקדים מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' בית הבחיר' ה"ה וז"ל אין עושים כל הכלים מתחילתם אלא לשם הקדש ואם נעשו מתחילתם להדיוט אין עושים אותם לגבוה וכו' אבנים וקורת שחצבן מתחילה לבה"כ אין בונין אותן להר הבית ע"כ

וחזה הוית להרב מוה"ד תנא דאוריתא עמד ע"ד הרמב"ם ז"ל אלו בס' פ"ד בדרך המלך דז"ך ע"ד וכתב שדבריו תמוהים דאיך ס"ל דכלים שנעשו מתחילה להדיוט וכו' וכן קורות ואבנים שחצבן וכו' נאסרו לגבוה בהזמנתו להדיוט והא קי"ל הלכתא דהזמנה לאו מלתא היא

ועו"ק דתניא בהקומץ רבה דכ"ב ומייתי לה בפ' פרת חטאת על העצים אשר על המזבח ר' אלעזר בן' שמוע או' מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים שלא נשתמש בהם הדיוט והקשו לזה והא כתיב ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים ותי' בחדתי ע"כ משמע מהכא דאין נאסרים לגבוה אלא בשמוש הדיוט אבל בהזמנה לא דאלת"ה מאי משני בחדתי הא ארונה הזמינם להדיוט ועשאם מוריגים וכלי בקר וגו' ועוד ממ"ש מה מזבח שלא נשתמש מוכח דלא מתסר גבי מזבח כי אם בשמוש להדיוט דוקא ולא בהזמנה וצ"ע עכ"ד

ואנכי הדל נלק"ד בישוב דברי הרמב"ם ז"ל והן קדם אשא עיני בדברי מרן הכ"מ ז"ל שדברי רבינו הוא מדקתני בתוספתא קורות ואבנים שחצ' להדיוט ומשמע לרבינו דלהדיוט היינו לב"ה דלגבי הר הבית הדיוט קרי ליה ויש לתמוה מי דחקו וכו' יע"ש. מפורש יוצא מדבריו דס"ל כדע' הרמב"ם דהחציבה לשם הדיוט בקירות ואבני' פוסל ואין לבנותם בהר הבית אלא כשחצבן לשם הקדש והיינו משום דס"ל דהך דינא דקורו' ואבנים נאחז בסבך עם הדין הקודם שכתב דאין עושים כל הכלים אלא לשם הקדש

ולע"ד דברי תימא הם שהרי פסק הרמב"ם ז"ל בפ' ח' מה' מעילה דין ד' וז"ל כשבונין במקדש אין לוקחים עצים ואבנים מן הקדש ולא בונין את הבנין ע"ד שהוא קדש אלא בונין את הכל מן החול גזירה שמא יהנה בצל הבנין או ישען על אבן או על קורה בשעת מלאכה ובגמ' סוף ולד חטאת אמרו דה"ט דבנוין בחול משום דלא ניתנה התורה למלאכים. ר"ל דבדין הוא דכוליה מקדש בעינן שתהיה עשייתן לשם קדש כדמשמע מדכתיב ועשו לי מקדש לי לשמי אלא משום גזירה שמא יבא לידי מעי' בונין הכל מן החול ואח"כ מקדישין

ולפי"ז נמצא דטפי עדיף כשחצבן שלא לשם קדש ולא מבעיא החציבה בעלמא אלא אפי'