זרע יעקב יט

הקב"ה תופס כמ"ד אפי' ק' פעמים ונותן לך מאה ברכות כמ"ש

ועפי"ז רשום בזכרוני כונת הפ' איש כמתנת ידו כבר' ה' אלהיך אשר נתן לך דהכינה איש כמתנת ירו ר"ל כמו שמקיים במתנת ידו כך ברכת ה' אלהיך דאם במתנתו ידו סובר כמ"ד נתון תתן אפי' ק' פעמים כך ברכתו היא ק' פעמים ואם סובר במת"י כמ"ד דברה תורה כלשון ב"א ואינו נותן כי אם פעם א' גם בברכה אין לו כ"א ברכה א' דהא בהא תליא וכעת איני זוכר אם הוא ממני

ומעתה הבא נבא לברר המאמר הנצב פתח השער וי"ל בו טובא חדא דמה ראו להתקרב אלו עם אלו ומה שייכות וקשר יש זה עם זה. ועוד במ"ש ולא א"י בלבד אלא אפי' כל הארצות דמאחר דסופנו לרבות כל העולם א"כ למה אמר בתחילה א"י לכם הול"ל בקצו' כל העולם לכם שנא' כל מקים וכו'. ועוד י"ל במ"ש ולא א"י בלבד אלא אפי' כל הארצות דלמה זה שינה הלשון בכאן דבכל החלוקת אמר הצדקה לכם הרחמים לכם א"י לכם ה"נ הול"ל כל הארצות לכם ולמה זה שינה ואמ' ולא א"י בלבד אלא אפי' כל הארצות ולא אמר לכם

אמנם נקדים מ"ש רז"ל בגמרא דשאל אותו המין לר"ע אם אלהיכם אוהב את העניים מ"ט אינו מפרנסן א"ל כדי להנצל אנו מדש"ג א"ל אדרבא זו מחייבתן מלה"ד למלך שכעס על עבדו וכו' א"ל ר"ע מלה"ד למלך שכעס על בנו וכו' ואנו קרויים בנים שנאמ' בנים אתם לה' אלהיכם ע"כ. הא למדת דמצית הצדקה היא בעבור שאנו נקראים בנים דאם לאו אין לה מקום למצוה זו. ועוד אנו למדין מזה דהנה מדב' אותו המין דס"ל דאין הקב"ה אוהב את העניים משמע דמדותיו של הקב"ה הם דין ונקמה ח"ו שמחמת היותו שונא לו הוא דמקפת פרנסתו ואין הדבר כן דמדותיו הם רחמים פשוטים ורצה לזכותינו נמצא דבעשותו צדקה מורה דאין מדותיו נקמה אלא רחמים

עוד נקדים מ"ש הרב הגדול מוהר"ש אלגאזי ז"ל ה"ד ה"ה מוה"ד בס' ראש דוד פ' לך לך דממתנת א"י מוכח דיש לנו דין בנים דאם יש לנו דין עבדים קי"ל הלכה רווחת היא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה והכא שייר ירוש' למ"ד או ח"ל אלא ודאי מוכח דיש לנו דין בנים יע"ש

עוד נקדים מ"ש הרב החסיד בס"ה ש"י פ' במדבר בכונת הפ' שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה כי לקח טוב נתתי לכם וגו' דהכונה דידוע הטענה של המלאכים בנתינת התור' דיש להם דינא דבר מצרן אבל אמרו בגמ' דבבן ליכא דדב"מ וישראל נק' בנים למקום א"כ ליכא למיחש משום דדב"מ וז"ש שמעו בנים מוסר אב דאב לגבי ברי ליכא דדב"מ ועי"ז כי לקח טוב נתתי לכם תורתי א"ת וגו' הרי דמה שזכינו בקבלת התורה הוא מכח דיש לנו דין בנים כאמור

וז"ש הצדקה שלכם ולא יעלה בדעת כדעת אותו המין דאם הקב"ה אוהב וכו' מלה"ד לעבד וכו' אלא דיש לנו דין בנים ומלה"ד למלך שכעס על בנו וכו'. וגם אינו כדעת המינים דמדותיו הם נקמה אלא רחמים פשוטים כדי לזכותינו ביום הדין ומשו"ה קא' הרחמים שלכם ר"ל דע"י הצדקה שאתם עושים יוצא ג"כ הרחמים שלכם כמ"ש

וגם ע"י הצדקה שלכם יש א"י שלכם דע"י הצדקה מורה דיש לכם דין בנים וכיון דיש לכם דין בנים אתם זוכים במתנת הארץ כמ"ש

וגם ע"י הצדקה דיש לכם דין בנים התירה והמצות לכם דאי לאו הכי לא היו זוכים בתורה מכח דדב"מ כמ"ש

א"נ אפשר לומר עפ"י מ"ש משם הספרי דעניי א"י קודמין לעניי ח"ל וזהו שרמז הצדקה והרחמים שלכם א"י שלכם ר"ל דעיקר הצדקה היא לעשותה עם עניי א"י וכדעת הספרי. והדר קאמר ולא א"י בלבד אלא אפי' כל הארצות הכונה דלא תימא דעיקר הצדקה היא לעניי א"י אבל לעניי ח"ל לא לז"א דלא א"י בלבד אלא אפי' כל הארצית ר"ל לאו דוקא לעניי א"י אלא אפילו לעניי ח"ל חייב ליתן שהרי צדקה אינה חובת הארץ אלא חובת הגוף. ומ"ש הצדקה שלכם א"י שלכם דעיקר הצדק' היא לבני א"י היינו דוקא לענין קדימה לא לענין נתינה

עוד אפשר לפרש המאמר כלו בדרך רמז דמיירי כלפי אחינו אנשי גאולתינו בני ח"ל. והוא דכבר כתבנו משם ה"ה מוה"ד ז"ל שכתב דלדעת הרמב"ן ז"ל אחד מתרי"ג מצות הוא לדור בא"י אף בחורבנה ולדעת הספרי שקולה מצות דירת א"י ככל המצות שבתורה ובזה שבני הגולה הם סיבה שיהיה ישוב בא"י ומחזיקים בידינו הם זוכים במצות ישיבת א"י וחשיב כאלו דרין הם בא"י כנז"ל

עוד נקדים מ"ש הרב הנז' בס"ה ראש דוד פ' ויצא