זרע יעקב יח

את העניים מפ' מה אינו מפרנסם ומסיים ואזיל דאי דמו לעבדים מי שמפרנסם מתחייב בנפשו הוי ואע"ג דר"ע כבר השיב לו כהוגן דכבנים דמו והמפרנסם חע"ב. מ"מ לפי דרכינו למדנו דאם כעבדים דמו אסור לפרנסם

עוד נקדים מאי דאמרינן בסנהדרין דל"ט מ"ט דשביעית אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שביעי כדי שתדעו שהארץ שלי וכו' ופי' המפרשים דאם לא תעשו זאת אלא שתזרעו שנים על שנים יעלה על דעתכם כי לכם הארץ דכבר אכלתם שני חזקה והחזקתם בה

והנה מהא דשביעית משמע דכעבדים דמו מדאיצטריך לשבות שלא יאמרו לנו הארץ יען אכלו שני חזקה כעשר שנים דאי כבנים דמו הא קי"ל דאין לבן חזקה בנכסי האב והיינו טעמא דכיון דבנו הוא ומקרבא דעתייהו מצי א"ל דמשום דלא קפיד עליה לא מיחה בו וכדאמרינן בגמ' הכא נמי הכי הוי וא"כ שביעית למאי איצטריך אלא ע"כ דכעבדים דמו ומשו"ה בעינן שביעית דקיי"ל יש לעבד חזקה בנכסי רבו משום דאנן סהדי דקפיד

וז"ש השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך לאמר היאך אתן צדקה ואקדים ריפתא להעני החוזר וחטאתי לאלהים דהלא קרבה שנת השבע שנת השמיטה האסורה בזריעה וחרישה וע"כ מ"ט דשביעתא אלא ודאי להורות כי לה' הארץ ולא לנו ואם אמור נאמר לנו הארץ מה בכך אם כבנים אנו חשובים הרי אין חזקה לבן בנכסי האב אלא ודאי ע"כ דכעבדים דימינו א"כ המפרנסם מתחייב בנפשו הוא

וזהו קרבה שנת השבע ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו מהטעם הזה השמר לך ואל תאמר כן משום דאם זה עני קרא עליך את ה' דע שוהיה בך חטא משום דאין ממש בטענה זאת דהרי לעולם דכבנים דמו וטעמא דשביעית לאו משום שלא יאמרו לנו הארץ וכבר החזקנו בה ולא כמו שפירש"י ז"ל בגמ' וז"ל כדי שתדעו וכו' ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו ע"כ שמעתי

ואני אומר דהן אמת דהדרך נאה ויפה אמנם איכא למישדי ביה נרגא דקרא לאו בשמיטת קרקעות איירי כדי לדרוש דרשא זו אלא בשמיטת כספים כידוע ופשוט הוא

עוד שמעתי אומרים בכונת הפסוק נתון תתן לו וגו' בהקדים מ"ש בגמ' הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א וא"כ אדם א' אם קיים שניהם דהיינו שנתן לו ופייסו בדברים אז בודאי שמתברך בשבעה עשר דהיינו שש וי"א הם י"ז. וז"ש נתון תתן לו וגם מלבד שתתן לו לא ירע לבבך בתתך לו דהיינו שלא תתן לו בפנים זועפות כ"א אדרבא בסבר פנים יפית ובפייוס לדבר על לבו תנחומין ועי"ז כי בגלל הדבר. הז"ה יברכך ה' אלהיך הז"ה בגי' י"ז ר"ל בי"ז ברכות מתברך כמ"ש

ובזה יובן כונת הכתוב בקהלת טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם דהכונה טובים השנים דהיינו כשיש נתינה ופיוס יותר מן האחד דהיינו כשהוא נתינה לבד או פיוס לבד והטעם אשר יש להם שכר טו"ב בעמלם דהיינו טו"ב גי' י"ז ר"ל י"ז ברכות

ואפשר עוד לומר בכונת הפסוק נתין תתן לו ובזה אתן גמר טוב לדרושינו והוא בהקדים מה שדרשו במ' מציעה דל"א ע"א וע"ב בנתון תתן וכן עזוב תעזוב שלח תשלח הקם תקים וכיוצא בכל אלו הפסוקים שבאו בכפלין דרשו דאפי' מאה פעמים משמע אמנם ר' אלעזר בן עזריא ור"ש ס"ל דדברה תורה כלשון בני אדם והכונה דדוקא פעם א' חייב ומה שבא בכפל הוא דדברה תורה כלשון בני אדם. וא"כ ה"ה ג"כ בקרא דכי ברך יברכך ה' אלהיך בזה המחלוקת הוא שנוי

והנה יש פתחין לאדם לומר מה לי ולצרה ליתן צדקה כמה פעמים אם הוא בשביל מקרא שכתוב נתון תתן ודרשו אפי' ק' פעמים הרי אני קי"ל כר"א ב"ע ור"ש דס"ל דדברה תורה כלשון בני אדם ואיני נותן כי אם פעם אחת דוקא

אף אתה אמור לו דאם אתה תופס ההלכה כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם ג"כ הקב"ה תופס ההלכה בפ' כי ברך יברכך ה' אלהיך ודורש כמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם ואינו נותן לך ברכה כי אם פעם א' דוקא אבל אם אתה תופס כמ"ד אפי' מאה פעמים גם בברכה הקב"ה תופס כמ"ד אפי' ק' פעמים ונותן לך מאה ברכות

מעתה ז"ש נתון תתן לו דהיינו אפי' מאה פעמים כמו שדרשו בגמ' והביאו רש"י ז"ל בחומש ולא ירע לבבך בתתך לו באומרך מי זה אמר שהלכה כמ"ד אפי' ק' פעמים אני סובר כמ"ד דברה תורה כלשון ב"א ואיני ניתן כי אם פעם א' לז"א כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל משלח ידיך ר"ל שאם אתה סובר כמ"ד אפי' ק' פעמים גם