זרע יעקב קפב

דדיבור שלכם בתשו' יש בו ממש ונעשה ע"י מעשה רב וז"ש קחו עמכם דברים דברי וידוי ושובו אל ה' דבאלו הדברים יש בהם ממש כמו דבר הניקח ביד לעשות מעשה דהיינו אמרו אליו כל תשא עין וקח טוב ר"ל מלבד שמכפר כל עון התשובה עוד בה וקח טוב ר"ל כל התורה שנק' טוב וגם המע"ט שעשית בהיותך חוטא ולקח אותם הסט"א עתה ע"י התשו' חוזר ותקח ממנו כל הטוב ותוציא בולעו מפיו א"כ אין לך מעשה גדול מזה משו"ה שובה ישר' וגו'

א"נ אפשר לומר עפ"י מש"ל משמא דגמ' דיש חילוק בין יחיד לציבור דכשהוא יחיד צריך שיעשה תשו' בלב שלם אבל כשהם ציבור אפילו שאינם צועקים בלב שלם מיד הם נענים

וז"ש שובה ישראל ר"ל כשאחד מבנ"י הוא השב בתשו' דהיינו יחיד אז צריך שיהיה התשו' עד ה' אלהיך דהיינו תשובה שלימה בלב שלם עד שמגעה עד כסא הכבוד אבל אם הם ציבור אז קחו עמכם דברים ר"ל אפי' אין התשו' מלב שלם אלא קול דברים דאמרו אליו כל תשא עון סגי דאין צריך לב שלם

עוד יתכן לומר בכונת הפסוקים בהקדים מ"ש ביומא פ' יוה"כ אמר ר"ל גדולה תשו' שזדונות נעשית לו כשגגית שנ' שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול איני והא אמר ר"ל גדולה תשו' שזדונות נעשות לו כזכיות שנא' ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה

נמצא לפי מסקנת הגמ' דהאי קרא דשובה ישראל מיירי בשב מיראה ולהכי קרי לעין שהוא מזיד מכשול שהוא שוגג משים דהשב מיראה זדונו נעשות לו כשגגית. ומשמע מהפסוק כן והוא דקודם אומרו שובה ישראל אמר הנביא תאשם שומרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עולליהם ירוטשו וקריותיו יבוקעו שובה ישראל וגו' נמצא מפני שניבא עליהם הנביא שעתיד לבא עליהם הרעה עמד וציוה אליה שישובו בתשו'. ע"ז אמר להם שתשו' כזו שהיא מפני היראה תועיל להם הזדונות שעשו שמרדו באלקים ליעשות להם הזדונות כשגגית וינצלו מהרעה הבא עליהם וזהו אומרו כי כשלת בעוניך כמ"ש בגמרא

ולזה חזר הנביא ואמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ר"ל הדרך הישר והטוב הוא שלא תשובו מפני היראה שניבאתי לכם הרעה העת"ל כי אם אתם בעצמכם התעוררו ותשובו מעצמכם מעבירות שבידכם כי זו היא תשו' מאהבה ולא מיראה ובזאת התשו' אמרו אליו כל כלומר בתשו' כזו מאהבה יכולים אתם לומר לפני האל ית' כל דהיינו הן שתשא לנו עין והן וקח טיב ר"ל שיהא נחשב העון כאילו עשינו טיב שהזדונות יחשבו לנו כזכיות כאלו עשינו זכיות

ובכן אותם קרבנות שהיינו חייבים להביא על השגגות כשהיינו שבים מיראה דהזדונות נעשים כשגגות עכשיו שאנו שבים ומתודים וידוי דברים בשפתינו מאהבה יחשב לנו כאלו שלמנו הקרבנות של השגגות וז"א ינשלמה פרים שפתינו

א"נ אפשר לומר בכונת הפסוקים בהקדים מ"ש רז"ל בספרי עתידה כ"י לומר לפני הקב"ה רבש"ע אתה כתבת בתורה הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד וגו' וא"ל הקב"ה כלום כתבתי אלא איש הן ישלח איש אח אשתו כי אל אנכי ולא איש וכי גרושים אתם לי כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וגו'

עוד נקדים מ"ש חז"ל נשבע הקב"ה שלא להחליף את ישראל באומה אחרת. ואמרי' בתמורה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והגם דאיפליגו בה אביי ורבא באם נשבע אדם שלא לגרש את אשתו וגרשה אביי אמר מגורשת ולרבא אינה מגורשת מ"מ קי"ל כרבא דהלכתא כותיה. והנה בשב' שנשבע הקב"ה שלא לגרש אותנו אם גרש לא הוו גירושין אליבא דרבא וכמש"ה אשר נשבעתי מקצוף עליך ומגעור בך

וז"ש שובה ישראל עד ה' אלהיך וכמ"ש ז"ל גדולה תשו' שמגעת עד כסא הכבוד ושמא תאמר היאך נשוב אליו והלא הוא גירש אותנו ואי אפשר בחזרה. לז"א קחו עמכם דברים וגו' ר"ל תרי טעמי איכא לקבלת תשובתינו חדא קחו עמכם דברים דהיינו מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' א"כ כיון שנשבע שלא לגרש אותנו אף אם גירש אין כאן גירושין ועוד טעם אחר ושובו אל ה' כי אל הוא ולא איה והכתוב אמר הן ישלח איש את אשתו והקב"ה הוא אל ולא איש א"כ מותר להחזירה כאמור

עוד יתכן לפרש כונת הפסוקים בהקדים החקירה שחקרו הראשונים ע"ה על מה שהחמירה תורה על החטא דהיינו השוגג ומ"ע להתודות עליו כמש"ה והתודו אה חטאתם וחייב עליו הכתוב קרבן ולכאורה יפלא דהואיל והחטא אינו אלא בשוגג מה עונש יגיעו על השוגג כיון דלאו אדעתיה. ומוהר"ם אלשיך ז"ל עמד