זרע יעקב קפא

ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו. וי"ל במ"ש לכו ונשובה ופירש"י ורד"ק ז"ל לכו ונשובה יאמרו איש אל אחיו לכי ונשובה דמשמע דהיו בהם בישראל שלא רצו לשוב בתשו' עד שהוכרחו לומר איש אל אחיו לכו ונשובה וצל"ד באיזה טענה לא היו רוצים לשוב בתשובה ותו במה שנתן טעם כי הוא טרף וגו' והיינו מיומים וגו' ונחייה לפניו דהיינו בתחיית המתים כמו שת"ה יחייננא ליומי נחמתא דעתידין למיתי ביום אחיות מיתיא יקימיננא וניחי קדמוהי מאי נתינת טעמ' הוא במה שעתידין המתים להחייות לכדי שישובו בתשו'

ולפי"ה הנה נכון וז"ש לכי ונשובה אל ה' דהיינו כמו שפירש"י שיאמרו איש אל אחיו לכו ונשובה לפי שהיו בהם בני אדם שלא רצו לשוב בתשובה שהיו סוברים דהתשו' לא מהני מידי מאחר דקי"ל כר"י דאמר לענין קרבן דנר' ונדחה א"ח ונר' ומשו"ה לא היו רוצים לחזור בתשו'. אי לזאת יאמרו איש אל אחיו לכו ונשובה וגו' לבטל טענתם דהא ליתא אלא גדולה תשו' ומקובלת היא לפני אבינו שבשמים. והיינו טעמא כמ"ש דדין זה לא נאמר כ"א גבי בהמה לענין קרבן ולא באדם וטעמא דשאני בהמה דלמיתה אזלא לא כן באדם שיקום בת"ה. וזהו שנתן טעם כי הוא טרף וגו' יחיינו מיומים וגו' ונחיה לפניו דהיינו דיש לנו ת"ה כמ"ש ת"א וא"כ כיון דיש לנו ת"ה דאחר שמת האדם ונעשה עפר ונדחה עכ"ז חוזר ונראה עוד בת"ה א"כ מכח ת"ה מוכח דבאדם לא נאמר דין זה דנר' ונד' א"ח ונר' הנה כי כן לכי ונשובה אל ה' חזרו בתשו' והקב"ה מקבל תשובתכם

ובזה יובן כונת המקונן וכ"ת מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. די"ל למה נקט אדם חי דפשיטא דאדם חי הוא דצריך להתאונן על חטאיו ולא אדם מת דהרי במתים חפשי. ולפי"ה ניחא והכונה דבא הנביא להוציא מלב החוטא דבל יאמר מה יועיל לי התשו' מאחר דקי"ל דנר' ונד' א"ח ונראה ובזה מתרשל החוטא לחזור בתשו' לז"א כמה צריך שיתאונן על חטאיו אדם חי ר"ל דכיון שהוא אדם חי שעתיד לקו' בת"ה לא יאמר דין זה אלא בבהמה כי כן נחפשה וגו'

ועפ"י הבא"ר אפשר לפרש פסוקי דתשובה האמור בהושע סי' י"ד וכ"ת שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו וכאשר ירדוף הקורא עיניו יחזו דיש לדקדק בפסוקים אלו חדא דפתח בלשון יחיד שובה ישראל וסיים בלשון רבים קחו עמכם דברים ועוד דכל פסוק קחו עמכם דברים וגו' נראה מיותר מאחר שכבר אמר שובה וגי' מה צורך לומר עוד קחו עמכם דברים ושובו ועוד מהו תי' קחו דברים וכי הדברים יש בהם ממש שיקח גם אומרו קחו עמכם דברים מהו הן הדברים ומהו עמכם ועוד מ"ש כל תשא עון אין לו מובן דהול"ל כל עון תשא גם אומרו וקח טוב מהו הטובה שיקח גם אומרו ונשלמה פרים שפתינו מהו הכונה

אמנם עפ"י האופנים שנבאר בעז"ה יתיישבו כל הדיקדוקים והנה אופן אחד כאר"ש עפי"ה ונקדים עוד מ"ש התוס' בזבחים דנ"ט ע"א ד"ה עד שלא נבנה המזבח וכו' שחילקו בהא דאר"י נר' ונדחה א"ח ונראה דהיינו דוקא היכא דאין בידו לתקן מקרי דחוי אבל כל שבידו לתקן לא אמרינן נר' ונד' א"ח ונר' שלא נדחה לגמרי כיון שבידו לתקן בזה חוזר ונראה וא"כ ה"ה הכא גבי אדם החוטא כיון שבידו לתקן בכל שעה דהיינו לחזור בתשובה דשערי תשו' לא ננעלו לא אמרינן נראה ונדחה א"ח ונר'

וז"ש שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך וכ"ת מה יועיל לך התשו' מאחר דקי"ל נר' ונד' א"ח ונר' א"כ אין לך תקנה בתשו' לז"א אל תחושו מזה כלל דהכא שאני דבידכם הוא לתקן לחזור בתשו' וז"ש קחו עמכם דברים ושו' אל ה' ר"ל שהם דברים מצויים לכם והם עמכם דהיינו בידכם ובזה לא נאמר נר' ונד' א"ח ונר' וכמ"ש התוס'

עוד יתכן לומר כונת הפסוקים והוא דכבר כתבנו לעיל דיש ס"ד לומר דהתשו' בוידוי וחרטה לא תועיל על מה שחטא במעשה מאחר דקי"ל לא אתי דיבור ומבטל מעשה והתי' לזה דבוידוי וחרטה נעשה מעשה רב דע"י התשו' בלב שלם הוא מגרש מקרבו הסט"א וחוזרת הקדושה למקומה וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בפ' ושבית שביו וטעם למה נקרא תשובה יען שהאדם בזמן שהוא חוטא כל התורה שלומד והמצות ומע"ט שעושה הכל הולך לקליפה וכשחוזר בתשו' מוצא בולעו מפיו בסוד חיל בלע ויקיאנו וכו' דישוב הכל לקדושה וזהו פי' תשו' והדברים עתיקים

וז"ש שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' וכ"ת איך יועיל לך התשו' שהם דברים בעלמא דהיינו דברי וידוי לבטל מעשה העבירות והלא קי"ל לא אתי דיבור ומב' מעשה לז"א אל תחושו מזה דהכא שאני