זרע יעקב קפ

מעשה והכא מכח גדולת התשו' דוחה ל"ת שבתורה דהיינו מעשה

והגם דכבר חקרו כת הקודמים ז"ל זאת דאיך יועיל הוידוי לבעל תשובה מאתר שחטא הוא במעשה וקי"ל לא אתי דיבור ומבטל מעשה ותירצו דמאחר דהחוטא ופושע הואתפום ביד הקליפה וגם הקדושה שהיתה בקרבו ברחה ונכנסה במקומה הקליפה ועתה ע"י החרטה והוידוי בלב נשבר יצא מרשות הקליפה ונכנס ברשות הגבוה ממילא הקליפה אשר בקרבו נתגרשה משם וחוזרת הקדושה וכל זה הוא מעשה ואתי מעשה ומפיק מידי מעשה העבירה כי הגם דהשב בתשו' אמר וידוי לחוד הנה באמירת הוידוי בחרטה כדחזי ידענו נאמנה אשר נעשה מעשה רב לצאת מהסט"א ולגרש הקליפה שבקרבו ולהחזיר בו הקדושה כאשר בתחילה וזהו מעשה גמור מ"מ כל זה הוא ע"ד נסתר אמנם לפי פשטן של דברים נראה דבוידוי דברים מבטל מעשה וכמ"ש

אשר בזה יובן כונת הכתוב לדוד בשנותו את טעמו לפני המלך ויגרשהו וילך והוא בהקדים מה שפי' רבינו האר"י ז"ל בשנותו האדם את טעמו וריחו לפני אבימלך אבינו שבשמים ויגרשהו לסט"א וילך ועפי"ה הכי קאמר בשנותו את טעמו שנתחרט תכף הנה זה עומד לפני ה' אבימלך מלכו ש"ע בזה לבד במה שנתחרט והתודה וכ"ת איך בהרהור ובדיבור מבטל מעשה העבירות והלא קי"ל לא אתי דיבור וכו' לז"א ויגרשהו לסט"א וילך וא"כ הוא עושה מעשה רב לגרש הסט"א מקרבו ואתי מעשה ומבטל מעשה

עוד ראיתי להרב דת ודין ז"ל שפי' בכונת המאמ' א"ר יוחנן גדולה תשו' וכו' והוא דר"י לטעמיה אזיל דס"ל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה ואפי' בבעלי חיים נדחים והוא אמר דאכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו דכיון דאידחי אידחי והשתא הכא בתשובה יש לחקור דאיך הקב"ה מקבל תשו' השבים שישובו לאיתנם הראשון מאחר כי האדם בתחילה הוי נראה בלי שום מום וחטא ונשמת שדי בקרבו וכשיחטא האדם הוא נדחה במעשיו הרעים ונראה ונדחה אינו חוזר ונראה במה שעושה תשו' דומייא דמי שאכל חלב ונשתמד דס"ל לר"י דאפי' דהוי ב"ח דאינו חוזר ונראה וא"כ היה מן הדין לפי סברתו דלא תועיל תשובה ולכך הוצרך הכתוב לומר דבענין התשו' אפי' דהוי נראה ונדחה דחוזר ונראה. וז"ש ר"י גדולה תשו' דגילה בה הכתוב הפך כל התורה לפי סברתו דס"ל דנר' ונד' א"ח ונר' א"ד ז"ל

וראיתי להרב עיר דוד בסי' רנ"ב שחקר חקירה זו של הרב דת ודין ותריץ יתיב דיש חילוק רב והוא דע"כ לא קאמר ר"י דנר' ונדחה א"ח ונראה אלא דוקא גבי בהמה לענין קרבן משום דלמיתה אזלא אמנם באדם דהוא עתיד לחזור בת"ה לא אמרי' הכי הילכך כיון דאנחנו יודעים בודאי הגמור דאף כי האדם מת ונדחה וחזר לעפרא דארעא אפי"ה קם בת"ה וחוזר ונראה כמו שהיה א"כ מינה נשמע דה"ה נמי לענין תשו' שהקב"ה מקבל תשו' השבים בלי שום פקפוק אף שבתחילה הוא נראה בלי שום חטא ועון ואח"כ נדחה מסיבת העון אפי"ה ע"י התשובה חוזר ונראה משום דבאדם לא נאמר דין זה כי אם דוקא בבהמה דלמיתה אזלא עכ"ל

למדנו מדברי הרב עיר דוד ז"ל דת"ה היא אות ומופת שהקב"ה מקבל תשו' השבים בכל לב אף כי האדם הזה הוא נר' ונד' אפי"ה חוזר ונר' בתשו' שנעשה משום דבאדם לא נאמר דין זה

אשר עפי"ז מה מתוק לחכי כונת אדונינו ד"ה ע"ה בתהלים סי' פ"ה וכ"ת שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו. הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור. הלא אתה תשוב תחיינו וגו'. וי"ל דמהו שאמר שובינו אלהי ישעינו וגו'. הלא אתה תשוב תחיינו דמשמע דמכריח הדבר שיקבל אותנו בתשו' ממה שאתה תשוב תחיינו ולנו לדעת מה ענין זה לזה. ועוד במ"ש תאנף בנו תי' בנו מיותר דכבר אמר בתחי' והפר כעסך עמנו ובנו משתעי קרא

אמנם עפי"ה קום קרא כמין חומר והוא דאמרו ישראל לפני אבינו שבשמים שובנו אלהי ישענו וגו' ר"ל קבלנו בתשובה שלמה לפניך. וכ"ת איך אני יכול לקבל אתכם בתשובה והלא קי"ל כר"י דס"ל דנראה ונדחה א"ח ונראה. לז"א הלעולם תאנף בנו בנו דייקא שאנו בחי' בני אדם וע"כ לא קאמר ר"י אלא בבהמה לענין קרבן ולא באדם ולזה תמוהים הלעולם תאנף בנו והלא אתה תשוב תחיינו, א"כ כיון דאיכא ת"ה דאף שכבר מת האדם ונעשה עפר ונדחה אפי"ה חוזר ונראה עוד א"כ מכח ת"ה מוכח בהדיא דבאדם לא שייך זה דנראה ונד' א"ח ונר' הנה כי כן שובינו אלהי ישעינו

ועד"ז אפשר לפרש כונת ב' כתובים הבאים כאחד בהושע סי' ו' וכ"ת לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבישנו. יחייני מיומים