זרע יעקב יז

לעשות את המצוה פי' דכשאנו שומרים המצוה הזאת ומתנדבים אנחנו לעשות שום דבר אינו אלא כאשר ציונו ה' אלהינו דהיינו דעתינו לשמים בין הכי ובין הכי משא"כ העכו"ם דמתחרטים כמ"ש

ובעיקר דברי המאמר הנז' שאמרו צורבא מרבנן אהדורי פיתחא לא קא מיהדר צריך לתת טעם לדבר מ"ט צו"מ אינו חוזר על הפתחים. ועוד צריך לדעת במאמר ר"ח לדביתהו כי אתי ענייא אקדים ליה ריפתא וכו' דלמה נקט בהאי לישנא אקדים וכו' ולא אמר יהב ליה וכו' אמנם יובן בהקדים מ"ש ה"ה מוה"ד מוהרי"א ז"ל בס"ה נח"ק בפ' תרומה שהביא משם רבינו הקדוש האר"י ז"ל שכתב ע"פ והי"ה מעשה הצדקה שלום דבמעשה הצדקה יש יחוד לשם הוי"ה ב"ה הזרוע כתמונת וי"ו וה' אצבעות כנגד ה"א והפרוטה כעין יו"ד וה' אצבעות העני כדמות ה"א וזהו והי'ה שהם אותיות הוי"ה נעשה ע"י מעשה הצדקה. ובזה פי' עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' דבין העשיר והרש נתייחד שם הוי"ה

וגם זהו טעם למ"ש רז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה והטעם כי הת"ח אינו שואל יא"כ המטבע כעין יו"ד וה' אצבעות כנגד הה"א והזרוע וי"ו וה' אצבעות הת"ח נרמזת שם הויה ב"ה ביושר שהוא רחמים אך כשהוא ע"ה הנה העני שואל וה' אצבעות פשט העני את ידו הוא ה"א אחרונה ואח"כ הנותן זרוע וה' אצבעות ופרוטה הם הוה"י וא"כ הוא השם מהופך שהוא דין ולכן הצדקה לת"ח היא העולה עכ"ל

מעתה זהו הטעם דצורבא מרבנן אהדורי פיתחא לא קא מיהדר לשאול כדי שיעשה שם הוי"ה ישר ויתעוררו הרחמים. וגם זהו ט' מאמר ר"ח אקדים ליה ריפתא קודם שישאל כנ"ז

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. וקשה במ"ש וקרא אל ה' והיה בך חטא דמשמע דאם יקרא יהיה חטא ואם לאו לא יהיה והלא כה הול"ל כי חטא הוא ואע"ג דדרשו עליה דבקריאה ממהר אני ליפרע אכתי צריך ביאור וגם כל המקרא הזה אימר דרשוני

אמנם אפשר לומר במאי דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מתנות עניים הי"ו דמי שמכר שדותיו והעני או משכנם לבעל חוב הרי זה נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני כשאר עניים דאין להם כלום

עוד נקדים מאי דאמרו בכתובות דס"ח א"ר אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאין שאלמלא הם היינו חוטאים דכתיב והיה בך חטא ופירש"י ז"ל היינו חוטאים שאנו מעלימ' עין מן העניים אבל עכשיו הרמאין גורמין לנו ע"כ

וזה יהיה אומרו השמר לך כי תאמר בלבבך קרבה שנת השבע שנת השמיטה ולמחר שדותיו חוזרים ונמצא זה עשיר ממנו א"כ איפה למה זה אאכיל לו את לחמי ומימי הלא זה ילך וילוה ויאכל ומה לי להטפל בו אל תאמר כן דאם ככה את עושה לו מוכרח הדבר שיהיה בך חטא ואי אתה יכול להפטר ממנו כמאז ומקדם בטענת רמאי דבלא זאת היתה מתנצל באומרך חיישינן לרמאי ודילמא מינייהו הוי אמנם השתא דאתה מודה דאינו רמאי אלא דמטעם אחר אתה בא שלא להחיותו דהיינו קרבה שנת השבע שנת השמיטה וכמ"ש הא ודאי מוכרח להיות אשר יהיה בך חטא ואי אתה נפטר ממנו

עוד יתכן לומר במאי דקיי"ל ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מתנות עניים ה"ט בעני בן טובים ואינו רוצה ליקח צדקה להתפרנס מערימין עליו ונותנים לו תחילה לשם הלואה ואח"כ לשם מתנה ע"ש. והשתא מי שלבו נוקפו דלא בעי למיהב ידבר דבר לאמר כי היאך יוכל לעשות הדבר הזה דבשלמא בשאר שנים יוכל לעשות כדבר הזה אמנם בשנה או שנתיים קודם השמיטה מה הועילו חכמים בתקנתם כי איככה אומר לו קחם מידי בדרך הלואה כי לא יאבה לקחתם דידע בנפשיה דלמחר יהיה השנה השביעית ואינו משלם דמשמטי זוזי

וז"ש השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך לאמר דהיינו קרבה שנת השבע וגו' וע"י כן לא תתן לו כי תאמר בלבבך כדבר האמור והאמת אינו כן אלא דרעה עיניך באחיך האביון ומתיירא אתה שמא אין ידו משגת לשלם וע"כ תואנה אתה מבקש לחשוב מחשבות שלא לתת לו השמר לך מן הדבר הזה משום דקרא בסיבתך אל ה' והיה בך חטא דאע"ג שלא היה מקבל אם לפניו ית' גלוי לפניך מי גלוי וע"כ אתה צריך לעשות חובתך וכמ"ש

באופן אחר שמעתי מת"ח אחד אשכנזי ששמע משם רב אחד שפירש בפסוק זה דהשמר לך וגו' דרך נחמד והכונה דהנה כבר כתבנו לעיל המאמר דא"ל ההוה מינא לר"ע אם אלהיכם אוהב