זרע יעקב קעח

לדבריו מדברי התוס' הנז' דהוה סיעתא לדבריהם ומדלא הזכירוהו נראה דאשתמיט מנייהו מלבי דברי התוס'

האמנם חל עלינו חובת ביאור דכפי"ז יצא לנו שדברי התוס' הם הפך הגמ' הנז' דפ' אלו נערות וכגון דא היא תמיהא גדולה ואין הדעת סובר ואחר ההתבוננות הטיב בדברי מז"ה מוהר"ם ן' חביב ז"ל ראיתי ונתחכמתי מדבריו דליכא קושייא לא על דברי התוס' דנראים הפיך הגמ' ולא עליו הקושיא שהקשינו עליו דמאי קא מקשה על הרבנים הנז' יען שדבריהם הם דברי התוס' הנז' דאין האמת כן אלא האמת אתו והוא ידע וראה דברי התו' הנז' ואפי"ה שפיר מקשה להרבנים ויש חילוק רב בניהם

והוא שהקשה עוד הרב ז"ל על הרבנים הנז"ל מסוגייא דפ"ק דיבמות דאיתא התם ת"ר ואשה אל אחותה לא תקח מה ת"ל ללמד דאם נפלה לו יבמה אחות אשה דאינו מיבמה וטעמא משום דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערות עליה וכתיב הכא יבמה יבא עליה לומר לך דאפילו במקום מצות יבום אשה אל אחותה לא תקח ופריך טעמא דכתב רחמנא עליה הא לאו הכי הוא יבומי מיבם אמאי ומשני דאי לא כתיב עליה הו"א דאתי עשה דיבמה יבא עליה ודתי ל"ת דאשה אל אחותה וכן אמרי' בפ"ב דיבמות ד"ך דחייבי לאוין יכול לייבם משום דאתי עשה ודחי את ל"ת ואם כדברי הרבנים הנז' אמאי עשה דיבום איני מקיים איתו אלא היבום והיאך יבמתו תעבור על לאו מבלי שתקיים פשה אלא ודאי הדבר ברור דכל מ"ע דרמייא על איש ומוטלת עליו לעשותה בחברת אחר דוחה ל"ת שבתוכה אע"ג דלגבי אחד מהן ליכא עשה כדאמרן א"כ הכא נמי כדי שיקיימו ישראל מצות לחזור עם הקב"ה יכול הקב"ה לעבור על הלאו דכך הי המדה דאתי עשה ודחי את ל"ת כדאמרן עכ"ל

מבואר מדבריו ממ"ש דכל מצית עשה דרמייא על איש מושלח עליו לעשותה בחברת אחר דוחה ל"ת וכו' דיש חילוק גדול בין עשה דאונס ועשה דיבמה לעשה דפ"ו דעבד והוא דשאני עשה דאונס ויבמה דזה האיש אינו יכול לקיים העשה כ"א בחברת זאת האשה דוקא דהיינו האונס אינו יכול לקיים העשה דולו תהיה לאשה כ"א עם זאת האשה דוקא וכן עשה דיבום תלויי קייומו בחברת זאת האשה דוקא משו"ה אמרי' דאתי עשה ודחי ל"ת אע"ג דבדידה ליכא עשה משום דאינו יכול לקיים העשה אלא עמה. לא כן גבי עשה דפ"ו דעבד דרוצה לקיים עם האשה הזאת בת חורין שאין לו עמה שום קשר וחברה ואל האשה אמר שתעבור על לאו דלא יהיה קדש כדי שקיים עשה דפ"ו אף היא תשיב אמריה לו ויכולה אשה לומר מה לי ולך כי באת אלי שאעבור על לאו דלא יהיה קדש כדי שתקיים אתה עשה דפ"ו אפשר שתקיים המצוה ע"י אחרים והרבה נשים יש בעולם תלך אצל אשה אחרת ומה לי ולצרה הזאת ובעזה"ד יאמרו לו כל אחת ואחת משו"ה לא אמרי' בכה"ג אתי עשה ודחי ל"ת

מעתה תו ליכא להקשוי על דברי התוס' מאונס ויבמה דשניא דא מדא וכמ"ש. וגם שפיר הקשה מז"ה על דברי הרב"ב שכתבו דבתשובה מן הדין היה שלא תדחה עשה דתשו' על ל"ת וכו' מאונס ויבמה שהרי עשה דתשו' דומה ממש לעשה דאונס ויבמה שאין אנו יכולים לקיים עתה דתשו' כ"א עם הקב"ה שהוא דוקא מקבל תשו' השבים ועכ"ז כתבו דלא היה מן הדין שתדחה העשה לל"ת לזה תמה עליהם וכו' זה נלע"ד פשוט

עוד ראיתי למז"ה ז"ל שכתב שם בסו"ד משם חתנו הרב מוהרמ"ג ז"ל שפי' כונת המאמר הנז' עפ"י מ"ש התוס' בעירובין דהק' בההיא דנתערבו מתן ד' במתן א' הרי עובר על בל תוסיף או על בל תגרע וא"ת וליתי עשה ולידחי ל"ת וי"ל מאחר דפשוט לא אתי עשה ודחי ל"ת ע"כ וא"כ זהו גדולת התשו' דאעפ"י דפשע אתי עשה ודחי ל"ת ע"כ יע"ש. ומה שיש לי לעמוד בזה כבר עמדתי במ"א ואכמ"ל

אשר בזה נלע"ד לפרש כונת המאמר באיכה רבתי וז"ל כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה ע"כ וכל אשר בתוכו יתמ"ה דאיך יעלה על לב לומר כי מגן עשה ה' ככה לעמו צאן מרעיתו עד שהוצרך ללמדנו ת"ל על רוב פשעיה ולפי"ה הנה נכון ונקדים עוד מ"ש בפ' כל המנחית כשחרב בהמ"ק בא הקב"ה ומצאו לאאע"ה וכו' עד שא"ל שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשו' וכו' נמצא דיש טענה לומר דלמה לא המתין הקב"ה להם שיחזרו בתשו'

וכל קבל דנא אמר כי ה' הוגה יכול על מגן דאם המתין להם עד שתי שנים אחרות היו עושים תשובה לז"א ת"ל על רוב פשעיה הכונה דתשו' אית בה ל"ת דהן ישלח איש ולא אתי עשה דתשו' ודוחה ל"ת היכא דהוי פושע כמ"ש התוס' והגם שכתבנו