זרע יעקב קעז

מלת שבתורה מיותר

אמנם עפי"ה ניחא ונקדים עוד מ"ש התוס' בקידושין דל"ח ע"א עמ"ש בגמ' ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול אלמא אקרוב עומר והדר אכול כתבו התוס' ע"ז ז"ל בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ליתי עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לא תעשה דחדש ותי' דאין עשה דקודם הדיבור דוחה את ל"ת דלאחר הדיבור והעשה דבערב תאכלו מצות הוא עשה דקודם הדבור ואיסור חדש הוא ל"ת דלאחר הדיבור ע"כ

וא"כ בנדון דידן נמי התשובה היא עשה דקידם הדין כמ"ש דו' דברים נבראו קודם שנברא העולם וא' מהם היא התשו' ונצטוה לאדה"ר כמ"ש רז"ל ועתה אין ועתה אלא תשו' מלמד שפתח הקב"ה פתח של תשובה וכן קין וכן ראובן כמה אנשים שעשו תשובה והוא קודם הדיבור ואעפ"י שכתוב ושבת מ"מ כבר נצטוה קודם הדיבור ואפילו קודם בריאת העולם א"כ לדעת הירושלמי דס"ל דאין עשה דקודם הדיבור דוחה את ל"ת דלאחר הדיבור א"כ אינו יכול לדחות הל"ת דהן ישלח עשה דתשו' אמנם מכח גודל מעלתה של תשובה הוא מה שיכול לדחות הל"ת דהן ישלח ולזה שפיר אמר גדולה תשו' שדוחה ל"ת שבתורה וזהו שדקדק לומר ל"ת שבתורה ושו"ר אחז"ר בא לידי ס' נפתלי ש"ר וראיתי בפ' יתרו שכתב פן כמ"ש ושו"ש שכיוונתי לדעת עליון יע"ש

והנה חזי הוית למרן זקני הרב הגדול כמוהר"ם בן חביב ז"ל בס"ה תוספת יוה"כ שהביא על קושיא זו תירוץ משם שני מאורות הגדולים ה"ה הרב המוסמך מוהר"י אבואלעפיא ז"ל ה"ד בספר כסף נבחר והביאו המפרש הילקוט בירמיה סי' ג' והרב הגדול מוהרש"א ז"ל בס' אהבת עולם והוא דהא דאמרינן בעלמא אתי עשה ודוחה ל"ח היינו היכא דאותו שדוחה את ל"ת מקיים העשה וכדי שזה יקיים העשה אין אנו חוששין לדחות ל"ת אבל הכא מי שמקיים הפשה של ושבת הם כנסת ישראל ונהי שראוי שתדחה הל"ת לחזור עם בעלה אבל מי התיר לבע"ל דהיינו הקב"ה לחזור עמה ולעבור על לאו דלא ישוב בעלה וכו' מאחר שאינו מקיים שום עשה עכ"ל

ובזה פי' הרב הק' הרמ"ק ז"ל הפ' מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע דהיינו כביכול נושא עון דהיינו הלא תעשה כדי לכפר ויעבור פשע בני ישראל שהם שארית נחלתו וזה אינו מן הדין כמ"ש אלא משום כי חפץ חסד הוא עושה לפנים משוה"ד

והקשה עליהם הרב ז"ל ביישוב זה מההיא דאמרי' בכתובות פ' אלו נערות אמתני' דקתני כיצד אונס שותה בעציצו אפי' היתה מוכה שחין וכו' נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בקהל אינו רשאי לקיימה שנא' ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ופריך וניתי עשה ונידחי ל"ת ניתי עשה דולו תהיה לאשה ונידחי ל"ת דלא יבא בקהל ומשני היכא אמרי' ניתי עשה ונדחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומי לעשה אבל הכא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתא לעשה כלל ע"כ. ואם איתא כדברי הרבנים הנז' מאי פריך ניתי עשה דולו תהיה לאשה וידחה לאו דאינה ראוייה לבא בקהל נהי דלגבי דידיה יש עשה דולו תהיה לאשה מ"מ לגבי דידה ליכא עשה והיאך היא תעבור על לאו דלא יבא ממזר בקהל א' וגו' יעש"ב

ואהמ"ר מעצמותיו הקדושים אמינא דנראה דאשתמיט מיניה דמר דברי התוס' דפ' השולח דמ"א ע"א עלה דאמרי' מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום א' ואת עצמו יום א' דב"ה א"ל ב"ש תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול מפני צד חירות שבו בת חורין אינו יכול מפני צר עבדות שבו יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפ"ו וכו' אלא מפני ת"ה כופין את רבו ועושה אותו ב"ח וכו'. והקשו התוס' דלמה כפייה זו דכלום הוי אלא משום ביטול מצות פריה ורביה ליתי עשה דפ"ו ונדחי ל"ת דלא יהיה קדש וישא בת חורין ותרץ התוס' דלא אמרינן אתי עשה ודוחה ל"ת אלא כגון מילה בצרעת דמי שעובר על לאו הוא מקדים העשה אבל הכא שניהם עוברים על לאו דלא יהיה קדש והעבד דמצווה על פריה ורביה ומקיים העשה הא מיהא איהי דלא מפקדא על מצות פ"ו עוברת על לאו בחינם עכ"ל

הרי בהדיא דדברי התוס' ברור מללו דבעינן דמי שיעבור על הלאו הוא צריך שיקיים העשה כדברי הרבנים הנז' א"כ מה לו לתמוה על הרבנים הנז' מאחר דיש להם אילן גדול לסמוך עליו ה"ה בעלי התו' ומה שנאמר לדברי התוס' נאמר לדברי הרבנים הנז'

הן אמת דגם על הרבנים הנז' יש לתמוה דאמאי נתנו חילוק זה מסברא דנפשייהו ולא הביאו ראיה