זרע יעקב קעד

ת"ת לשמוע מקרא מגי' ולא חילק בין ת"ת דיחיד לת"ת דרבים וניחא להו להראשונים דצבור שאמרו פ"ק דמגילה היינו צבור דומייא דהתם כיהושע שכל ישראל היו שם אבל שאר צבור כיחידים דמו לבטל ת"ת מפני מ"מ. ורבינו ז"ל שסתם וכתב מבטלים ת"ת ולא חילק היינו משום דרבים כי התם לא שכיחי השתא

ולדידי חזי לו שהוא דעת רבינו ג"כ כאן דס"ל דקרא דויפתוהו בפיהם וגי' בכל ישר' איירי כמפורש בענין דמפרש ואזיל כמה ימרוהו במדבר וגו' דהתם כל ישראל הוו ולצבור כי הני הוא דאמרי' דנפיש זכותייהו טובא ולא בעינן לב שלם אבל כל שאר צבור כיחידים דמו ולא יועילו עד שיצעקו בלב שלם וכיון דהשתא לא שכיחי רבים דכל ישראל במקום א' בעינן לב שלם לעולם. ובהכי ניחא מ"ש רבינו ז"ל כל זמן שהם צועקים בלב שלם כמדובר עכ"ל

ולע"ד נראה לישב תחילה מה שהקשה על דברי הש"ס דמוקי קרא דנשא לבבינו אל כפים ביחיד והוא הפיך משמעותיה דקרא דמשמע דרבים אומרים נשא לבבינו. ואפשר לומר דאע"ג דהכתוב מדבר בלשון רבים אינו אלא ביחיד ויען שלא היה לבם שוה עמהם והיה ביניהם פירוד הלבבות ואין שלום כמ"ש חז"ל דבעין שנאת חנם נחרב בהמ"ק לכן כל אחד מהם היה בבחינת רבים ע"ד עע"ז המתיחשים אל הרבים כמ"ש חז"ל ביעקב כתיב שבעים נפש אפי' שהיו שבעים קראם נפש ובעשו כתיב שש נפשית באופן דכשישראל הם בלב אחד נקראים כנפש אחד דכל א' נהנה ממה שעושה חבירו ואף שיש בידם חטא הקב"ה מוחל להם בעבור אחדותם ומקבל תשובתם. וזהו מה שמתחיל המקונן נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' וכדי שיקובל תשובתינו צריך שנשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים שהוא רשות היחיד ר"ל כשם שהקב"ה יחיד בשמים כך אנחנו נעשה כל אחד בבחינת יחיד ר"ל באחדות ולפי זה ביחיד מיירי וכמ"ש

ולעיקר הקו' שהקשה על הרמב"ם ז"ל דנראים דבריו היפך המאמר דתענית אפשר לחלק ולומר והוא דיש חלוק בין עשרת ימי תשובה ובין שאר ימות השנה והוא דבעשרת ימ"ת לא בעינן לב שלם יען שהימים הם מקבלים תשו' השבים כי הימים אלו הם מסוגלים לכך. אמנם בשאר ימות השנה בעינן לב שלם דאם צעקו בלב שלם הם נענים ואם לאו לא והרמב"ם שאמר שצריך בלב שלם מיירי בשאר ימות השנה כמ"ש כל זמן שעושים תשובה וכו' וכן משמע מהפסוק שהביא כה' אלקינו בכל קראינו ר"ל בכל זמן שאנו קוראים אותו והיינו בשאר ימות השנה. אבל הגמ' שאמרה שאינו צריך לב שלם אפשר דמיירי בעשרת ימ"ת ויש רמז לזה דמיירי בעשרת ימ"ת מהפסוק שהביא והוא רחום יכפר עין ואיזה ימים הם של כפרה הוי אומר אלו עשרת ימ"ת א"כ דברי הרמב"ם לחוד ודברי הגמ' לחוד

ועפ"י חילוק זה יובן דברי הנביא ישעיה וכ"ת דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב והכונה דבא הכתוב לרמוז דבעשרת ימ"ת לא בעינן לב שלם אלא בקריאה בעלמא סגי וז"ש דרשו ה' בהמצאו כלומר בעשרת ימ"ת כמ"ש חז"ל קראוהו ר"ל בקריאה בעלמא סגי אף בלא לב שלם ונ"ט קרא יען בהיותו קרוב ר"ל שהימים הם מסוגלים לקבל שבים מפני זה אמרתי לך דבקריאה בעלמא סגי כמ"ש

ובזה יובן כונת המאמר וז"ל קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת ע"כ וקשה כיון דסיפיה דקרא אמר לכל אשר יקראוהו באמת דוקא א"כ למה נקט ברישא קרוב ה' לכל קוראיו הול"ל קרוב ה' לכל אשר יקראוהו באמת

וחוץ מדרכינו יתכן לפרשו בהקדים מ"ש בפ"ק דר"ה וז"ל ויעבור ה' על פניו ויקרא אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן שישראל חוטאים לפני יעשו לפני כסדר הזה ואני אמחול להם עונותיהם וכו' א"ר יהודה ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנא' הנה אנכי כורת ברית וגו'

והקשו הראשונים ז"ל דכמה פעמים עושים כסדר הזה ואינם נענים ויעבו"ר והנה איננו וכמ"ש רב פפא ואנן קא צווחינן ולית דישגח בן וכו' וניחא להו לומר במה שדקדקו מלת יעשו לפני דהול"ל יאמרו לפני כסדר הזה אלא דבא לומר דלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה דמה הוא רחום וחנון וכו' אף אתם כן ואז אני אמחול עונותיהם ע"כ

וז"ש קרוב ה' לכל קוראיו וקשה דכמה פעמים צווחינן ולית דמשגח בן לז"א לכל אשר יקראוהו באמת ר"ל בפיעל ממש על פי מדותיו דמה הוא רחום וחנין וכי' אף אתה הלך אחר מדותיו ואז הוא קרוב ה' לכל קוראיו ורצון יראיו יעשה

ולפי דרכינו ופורש והוא דברישא אמר קרוב ה' לכל קוראיו דמשמע אף בכל עת ובכל זמן בקריאה