זרע יעקב קעג

ואותה מכר ע"כ

ולזה נתחכם המן הרשע לשאול ממנו עם א' סתם דאם מפרט לו בפי' יהודים הוי כשדה זו ובשדה זו לאו זביניה זביני משו"ה אמר לו ישנו עם א' סתם וכן יכתב לאבדם סתם כדי שיהיה הדין בשדה סתם וכשאחשורוש מברר מעצמו ומוכר לו היהודים כיון דמדעתו בירר ודאי דהרע שבעממין בירר שאינו חושש בהם כ"כ וגמר ומקני כמו שהוא הדין בשדה סתם

והנה אחשורוש כבר הבין כונתו במה שלא פי' לו שם היהודים כ"א עם סתם כדי שיהיה הדין שוה לשדה סתם דאז זב"ז ומשו"ה נתחכם גם הוא כן דגם הוא לא פירש שם יהודים כ"א עם סתם כאשר עשה כן יעשה לו ולז"א והעם וגו'

ולהכי כשבאת אסתר לפני המלך ואמרה לו כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד עמד מרעיד וההוא אמר ויהי מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן דבכגון דא הויא מכירה ולא דעת ולא תבונה אליו דכיון דלא פירשתי כ"א עם סתם אין המכר קיים וכמ"ש ודו"ק: דרוש לשבת תשובה בעה"י. לאדם מערכי לב ומה' מענה לשן: נושא. המצוה אשר צויתי אתכם חזקו ואמצו אל תיראו. חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם. חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך. יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה ראו עתה. יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה ראו עתה. יהי עליכם סתרה ראו עתה וגו'. ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה. ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא

איתמר בבראשית רבה פכ"ב ויצא קין מלפני ה' יצא שמח במד"א הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמת בלבו. פגע בו אדה"ר א"ל מה נעשה בדינך אמ"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל מטפח על פניו ואמר כך היא כחה של תשו' ואני לא היתי יודע מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת

איך שיהיה ואבא היום לדרוש מענינא דיומא במעלת התשובה כמה גדלה כחה של תשוב' בימים האלה ובזמן הזה דאעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לאדם בכל עת וזמן מ"מ וכו'

ידוע הדבר ומפורסם הענין שאעפ"י שהתשובה והצעקה יפה לאדם בכל עת וזמן מ"מ בי' ימי תשובה היא יפה ביותר משאר ימות השנה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' תשובה ה"ו וז"ל אעפ"י שהתשו' והצעקה יפה לעולם בעשרת הימים שבין ר"ה ויוה"כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנא' דרשו ה' בהמצאו בד"א ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקים בלב שלם הם נענין שנא' כה' אלהינו בכל קראינו אליו ע"כ

וראיתי להרב החסיד ז"ל בפ' אחרי מות שכתב ששמע ממורינו הרב הקדוש מוהרח"א ז"ל שהיה מקשה ע"ד הרמב"ם ז"ל הללו מהא דאמרינן בפ"ק דתענית א"ר אמי אין תפילתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו שנא' נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים אוקים ר"ש בר נחמני אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון ופירש"י ולבם לא נכון עמו עם הקב"ה ואעפי"כ והוא רחום וגו' וא"כ קשו קראי אהדדי ותירצו ל"ק הא ביחיד הא בצבור עכ"ל הרי בהדיא דבצבור אף בלא לב שלם הם נענים ואיך כתב הרמב"ם ז"ל דבצבור בעינן שיעשו תשו' ויצעקו בלב שלם

והוא ז"ל תירץ בהדק עוד דשינוייא דתלמודא דמוקי קרא דנשא לבבינו אל כפים ביחיד והוא לכאורה מכחיש משמעותא דקרא דמירי בלשון רבים אשר גלו מארץ בחרבן בהמ"ק. אמנם יראה שהוא דוגמא למ"ש הראשונים ז"ל בההיא דאמ' פ"ק דמגילה מכאן סמכו של בית רבי שהיו מבטלי' ת"ת לקריאת המגילה ק"ו מעבודה וכו' ופריך מקרא דעתה באתי דמשמע דת"ת עדיפא מעבודה ומשני תורה דרבים שאני

והנה הרמב"ם ז"ל בה' מגילה כתב סתם מבטלים