זרע יעקב קעב

המקח האיסור מתרבה והuלך כגון גבי אונם שגירש שכל ימיו בעמוד וחזור קאי כדי לקיים גזרת הכתוב ולו תהיה לאשה אף שהאיסור ללא יוכל לשלjה כבר נעשה ועבר עכ"פ יכול לקיים העשה דלו תהיה לאשה וכן כל כיוצא בזה המקח בטל כדי שלא יעבור עוד על איסורא יעש"ב

והשתא בהתנפלה אסת' לפניו א"ל תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי וכולי האי ואולי ע"י בקש' ותחינה רבה תוכל עשוהו כרי להושיענו מהצרה הזאת דהא לא מצית למימר דמקח הנעשה באיסור הוא ותתזור בך דלא כן הדבר דהא קי"ל דמקח הנעשה באיסור קיים ולא מצית לאשתעוי דינא בהדיה ולהכי אמרתי תנתן לי נפשי וגו' אולי יש תקוה שתחזור ממכירתך יען כי נמכרנו וגו' והמכירה היא מכירה גמורה

ויהי כמשיב המלך מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן ר"ל איך תעלה במחשבתך דאיני יכול לחזור כי דהמקח קיים אפי' שנעשית באיסור הלא ידעת הלא שמעת מ"ש התוס' דדוקא היכא דבדה האיסור מלבו הוא דמה שעשה עשוי ומקחו מקח אבל היכא דעבר באיסור הכתוב בתורה אי עביד לא מהני ומקחו בטל והכא מי הוא זה שמלאו לבו דהיינו שבדה האיסור מלבו לעשות כן כדי שתאמר דהוייא מכירה גמורה הלא בכאן איכא לאו דרציחה והוי איסור הכתוב בתורה דלכ"ע לא מהני והמקח בטל

ןלחילוק הט"ז דכשיש ריעותא בעיקר המעשה מצד עצמו אי עביד לא מהני יפורש הכי מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן דבכאן עיקר האיסור הוא במעשה שיעשו ע"י המכירה ובזה אי עביד לא מהני

ולדעת ה' מסגרת השלחן שחי' דאם כשנקיים המקח אז האיסור מתרבה והילך המקח בטל כדי שלא יעבור עוד אאיסורא יפורש הכי מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן ר"ל דעדין לא עשה אלא שרוצה לעשות מכת המכירה ובזה המכר בטל וא"כ לכו"ע יכול אני לחזור וא"צ תחינה ובקשה

ונקדים מה שראיתי להרב מופת הדור מוהרי"ר ז"ל בס"ה נחל קדומים שפי' בכתובים אלו בשם הרב מרדכי אצבאן ז"ל כמשז"ל דאם כללות ישראל נמכרים לעבדים ולשפ' ימות הקונה ואם נמכרים להריגה ימות המוכר והיא הקדמה חדשה וז"ש אסתר כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי דהיה מת הקונה שהוא המן אבל עתה שמכרנו להריגה צר לי עליך שתמות כי אין הצר שוה בנזק המלך ולא איכפת ליה שתמות

ומעתה הבא נבא לבאר כונת המאמר במד"ר במגילה בפ' א' ע"פ ויהי בימי אחשורוש וגו' ע"פ והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה וז"ל רבי יצחק אמר לעבדים ולשפחות אין אתם נקנין אבל אתם נקנין להשמיד להרוג ולאבד שכן אסתר אמרה לאחשורוש ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי שכן כתב לנו מרע"ה בתורה והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה שמא להשמיד להרוג וכו'

וי"ל מדוע א"ר יצחק לעבדים ולשפחות אין אתם נקנין אבל אתם נקנין להשמיד וגו' דהגם דמן הכתיב משמע כן ממ"ש והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קינה הא להשמיד וכו' יש קינה מ"מ צריך טעם למה דאדרבא הסברא נותנת להפיך דיותר ימצאו קינים לעבדים ולשפ' שיש מהם הנאה להשתמש בהם לא כן בקונים להשמיד להרוג לא ימצאו קונים דמה תועלת יש להם

אמנם לפי הקדמה זאת שכתבנו הרי הוא כמבואר והוא דכיון דיש לנו זאת הסגולה דכשהאומה ישראלית נמכרת ב"מ אם הוא לעבדים ולשפתות אז ימות הקונה א"כ מי הוא זה דיערב לבו לקנות ולו ידע כי בנפשו דבר ומסתכן בנפשו משו"ה אין קינה אבל להשמיד להרוג ולאבד יש קינה יען דאז ימות המוכר ולקונה אינו מגיע לו שום נזק משו"ה יש קונה ולזה הביא ראיה מאסתר שכן אמרה ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר וגו' והיינו כמ"ש ודוק

ואפשר עוד לומר בכונת הפ' ישנו עם א' וכו' והנמשכים והוא במה שיש לדקדק עוד כמ"ש ישנו עם א' דמאי כונתו של המן הרשע לדבר סתם ישנו עם א' ולא פירש בהדייא שם יהודים וכן עזה"ד כל דבורו שדבר דהיינו יכתב לאבדם וכיוצא לא הזכיר שם יהודים כ"א עם א' סתם וגם אחשורוש למד ממנו שהוא ג"כ אמר והעם לעשות בו וגו' סתם ולא פרש מי הוא ולנו לדעת למה

ולפי"ה ניחא והוא דכבר כתבנו מ"ש בגמ' בהא דתלוהו וזבין ז"ז דלא אמרן אלא בשדה סתם אבל כשדה זו לא ופי' רשב"ם ז"ל בשדה סתם שהכריתוהו למכור א' משדותיו והוא בירר מעצמו ומכר את זאת דכיון דמדעתו בירר רעה שבהן בירר שאינו חושש בה כ"כ וגמר ומקני בשדה זו הכריתוהו למכור שדה זו