זרע יעקב קעא

לבו לעשות כן ר"ל לעשות כן מעשה דמעיקרא לא היה רק פטומי מילי בעלמא ולדחותו נתכוונתי בדרך דחייה אבל מעולם לא עלה על לבי לעשות מעשה

עוד יתכן לומר כונת הפסו' כי נמכרנו וגו' והנמשך ונבין ג"כ הפסוק שלפניו תנתן לי נפשי בשאלתי וגו' והוא כי אזכרה מקדם דהנה קדמה לנו הידיעה דאחשורוש אנוס היה בענין המכירה עפ"י דברי המן שא"ל שיאבד מלכותי הן כפי מ"ש בתחילה בהמשך הא' מכח דיש להם בדתם המלך שמחל על כבודו אכ"מ דכבודו לאו דיליה אלא של ציבור ועי"ז יבואו לזלזל בכבודו והן ממ"ש באופן הב' דיש להם בדתם חילוק בין מלך שמלך בהסכמת כלם למי שמולך מעצמו בזרוע דלזה אין שומעין לו וע"י זה יאבד מלכותו

והנה קי"ל לענין אונס דגט ומכר ומתנה דאע"ג דמתנה או גט או מכר דמחמת אונס לאו כלום הוי היינו דוקא היכא דנאנס לעשות אותו דבר ממש אמנם היכא דהאונס בדבר אחד אלא דלהינצל מאותו אינם מכר או נתן או גירוש קי"ל דהמעשה קיים כמ"ש מרן הב"י ז"ל בסי' כ"ה סעיף ד' בשם הרב בעל העיטור יעש"ב

אמנם כתב הרשב"ץ בתשו' הביאה מרן הב"י ז"ל בא"ה סי' קל"ד סעי' ח' דבהא נמי היכא דהאונס בדבר האחד היי שלא כדין וכגון דרך משל שכפוהו שלא יאכל בשר ומחמת אונסו גירש כיון דכפייתי הוי שלא כדין אע"ג דהי"ל כפייה בדבר אחר אונס גמור הוי. אמנם אם הכפייה היתה כדין בדבר האחר וכגון שחייב לגרשה ולא רצה יכפוהו שיתן לה כתיבתה והוי כדין ומתחת אונסו עמד וגירש אין זה קרוי אונס כיון דההוא מידי דכייפינן ליה בדין התורה הוי אע"ג דמחמת כן גירש אין בזה בית מיחוש וכו' יעש"ב. וזאת התשו' שייכה לעיל בהמשך הא' דזהו עיקר היסוד ודו"ק

ואפשר דזה יהיה הויכוח אשר עבר בין המלך והמלכה וז"ש תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי דהא ודאי צריך שאלה ובקשה רבה וכולי האי ואולי יען חזי הוית כי נמכרנו אני ועמי וגי' ומכירה גמורה היא בביטול טענת אונס דאע"ג דמחמת אונסך עשית כן כיין דהאונס הוי בדבר אחד דהיינובמלכות והמכר בדבר אחר אין זה נקרא אונס המבטל המקח וע"כ אמרתי דאפשר על ידי תחינה ובקשה גדולה ובמסירת נפשי אולי יש תקוה:

ויהי כמשיב המלך אחשורוש מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן והכונה דלא כשתאמר אתה דכל דהוי אונס בדבר אחד ומכר דבר אחר דמילתא פסיקתא היא דלא שייכה טעות אונס וכי לא שמת לבך למ"ש התשב"ץ ז"ל דאפי' כבהאי גוונא היכא דאותו האונס דדבר אחר הוי שלא כדין דשייכה טענת אונס וא"כ בנדון דידן הרי האונס דדבר המלכות הוי אשר לא כדת דמי בכל מלכי הארץ אשר שם פניו לכוף אומה ולשון להאמין בתורתי ולא ירגמוהו אף אני מה פשעי עד שיגזמו עלי לסלקוני מכח תורתם או משום דכבודי לאו דילי אלא של צבור או משום דאני מלכתי מעצמי יכיון דתורתם הם שומרים ואינהו בדידהו ואנן בדידן יכיון דאינם זה הנעשה לו בדבר המלכות היי שלא כדין א"כ גם במכר ומתנה שנתתי מצינא למיטען טענת אונס גמור לדעת הרשב"ץ ז"ל וא"כ מדינא יכול אני לחזור וא"צ תחינות

או נאמר באופן אחר כונת מ"ש כי נמכרנו והנמשכים בהקדים מה שפסק הטור והש"ע בח"מ סי' ר"ח מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף בשווי המקח בשביל המתנת המעות וכיוצא בזה שיש בו צד איסור ריבית ונתקיים בקני' המקח קיים ואין א' מהן יכול לומר המקח בטל כיון שנעשה באיסור אלא מכיין שקנו באחד מדרכי ההקנאות המקח קיים

והנה הבאר הקשה ע"ז דאע"ג דקי"ל כרבא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא תעביד אי עביד לא מהני ותירץ כמ"ש התוס' בתמורה ד"ו ע"א ד"ה והשתא וכי' דדוקא היכא דעבד באיסור הכתיב בתורה אבל היכא שהוא בדה את האיסור כגון מי שנשבע שלא לגרש את אשתו ואח"כ עבר וגירשה בכה"ג לא אמר רבא דלא מהנייא ע"כ: והט"ז חילק דכל שיש איסור בענין מצד עצמו אמרינן אי עביד לא מהני משא"כ במוכר בשבת דקי"ל דהמקח קיים שהאיסור הוא מצד שהיום גורם וכמו כן במקח שנעשה באיסור כנ"ד דאין איסיור בעיקר מכירה רק בתוספת דמים ע"כ אי עביד מהני וסברא טובה היא לחלק כן דדוקא כשיש ריעותא בעיקר המעשה הוי כאלו לא נעשה וכו' יע"ש

והרב מסגרת השלחן חילק עוד דכל היכא דהמקח נגמר באיסור דהייני בשעה שנעשה הקנין עביד איסורא ואף שנבטל המקח האיסור במקומו עומד ואין תיקון בחזרתו כגון המוכר ועושה קנין בשבת דהמקח קיים משום דאף שנבטל המקח האיסור אינו בטל כי האיסור שעשה בחילול שבת כבר עשה ואין לתקן וכן כל כיוצא בזה המקח קיים אבל אם כשנקיים כ היי וו ים ו ב מ