זרע יעקב טז

ואיכא למידק בניר ה"ה טובא חדא מאי לעולם דקאמר ר"א הקפר ועוד מה קשר יש הא דר"י בדר"א הקפר דקאמר נקטינין ולכאורה אין לו שום קשר. גם אזהרת ר"ח מה שייך למ"ש ר"י

וכדי ליישב כל האמור נתנה ראש לתת טוב טעם ודעת לגלגל הזה כי למה חפץ ה' ית' לגזרה זאת להיות עתידים ליום הזה המר ממות או האב או בנו או בן בנו ולא יעבור משלישי ואילך. האמנם טעמא דמלתא יראה לי כי כך גזרה חכמתי ית' לבלתי רום לבבו האדם ולמען ידע כי לו הכסף ולו הזהב וכי מידו הכל פן ישבע וישכח אלוה עשהו. וכההיא דאמרינן בסנהדרין מ"ט דשביעתא כדי שתדעו שהארץ שלי ולא ירום לבבם וישכחו עול מלכותו

ובכן אני אומר דמלת לעולם בא לומר דאם האדם יראה את אבותיו הראשונים אשר היו מימי קדם מלאים כל טוב ברבות הטיבה אל יבטיחהו יצרו לאמר כי כאשר היו אבותי דשנים ורעננים ולא באו לכלל מדה זו גם עלי לא יעבור מדה זו ואל תקרב אל פתח ביתי לז"א אל תאמין בו והיינו דקאמר לעולם יבקש רחמים פי' אפי' אם עיניו רואות אשר אבותיו הראשונים המה היו עשירים ובעלי כיסים לא יחשוב כי העושר ירושה תהיה לו וימנע עצמו מן הרחמים דאינו כן דאם הוא לא בא. בא בנו או בן בנו וע"כ לא תכלא רחמיך

והנה אמרי' בנדרים ע"פ יזל מים מדליו דמפני מה ת"ח אינם מצויים לצאת מבניהם ת"ח כדי שלא יאמרו תורה ירושה היא לנו מעתה דברי המאמר מתבארים והולכים כי כונתו לומר דלעולם יבקש רחמים ואל יבטח באוצרות אבותיו דכמה זקנים נשמרו מרע בעושר וכבוד וכמה נערים נמצאו במחתרת מדלית איסר כי ע"כ ירבה בתפילה ובתחנונים

השתא קאמר רב יוסף שפיר דמהא שמעינן דצו"מ לא מיעני פי' דמה טעם בא האדם לידי עניות משום דנשתבש בדעתו ולא התפלל בחושבו דירושה היא לו והוא אינו יודע דאינו ירושה וע"כ נלכד בשחיתותם אמנם צורבא מרבנן בודאי שלא יבא לידי מדה זו מחמת דידע מיהא דלאו בירושה תליא מלתא ומבקש רחמים ע"ז שהרי עיניו הרואות כי אבותיו לא ראו אור תורה והרי הוא ת"ח או רואה עצמו ת"ח ובניו לא הלכו בדרכיו באופן דעיניו הרואות דלאו באבות תליא מלתא דלפעמים משכחת לה היות האב אך שמח והבן הנולד אך למחפור וע"כ לא מימנע מהרחמים משא"כ שאר עלמא דסלקא דעתייהו דירושה תהיה וממנעי מהרחמים ע"כ אתו לאהדורי אפתחי

ולכן בא ר' חייא ואמר דמאחר דחזינן מאי דאיכא בין ת"ח לשאר כל עלמא דשאר עלמא אטימי לבא קסברי דירושה היא וע"כ נמנעים מלהתפלל ונתפסים ברעה זו א"כ אקדים ריפתא כי היכי דלקדמו לבניך שהרי הדבר ידוע שיחשבו מחשבה כי ירושה היא להם ואינו כן דכי היכי דבתורה ידעתי נאמנה דמטעם זה לא יהיו בני תורה. הכי נמי לעניין זה כן יהיה וע"כ אקדימו כי היכי וכו' והיינו כדי שתבקש רחמים ע"ז דצריך תפילה ותחנונים

מעתה ז"ש כי יהיה בך אביון לא תאמץ את לבבך וגו' כי אם פתוח תפתח את ידך לו דהיינו לאקדומי ריפתא לענייא ויהיב טעמא משים דידיע ליהוי לך כי לא יחדל אביון מקרב הארץ והיינו גלגל החוזר בעולם על כן אנכי מצוך לאמר פי' בעבור זה דלא יחדל אביון דגלגל הוא שחוזר בעולם אנכי מצוך לאמר שתאמר כמצווה בבית פתוח תפתח את ידך וגו' והיינו אקדימו ריפתא לענייך ואביוניך פי' בשביל ענייך ואביוניך העתידים לשוב בדרך הזה וכמאמר רבי חייא לדביתהו

ועפי"ז יובן מקרא שכתוב בפ' ואתחנן וצדקה תהי: לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר ציונו והכי קאמר הצדקה והחסדים שאנו עושים לעניי עולם תהיה לנו ר"ל שתועיל לנו ולבנינו דגלגל הוא וכמ"ש אמנם אימתי הוא זה דמועיל כשנשמור לעשות המצוה הזאת כאשר ציונו ה' אלהינו דהיינו לאקדומי ריפתא עד דלא ייתי ויחמיניה וכמ"ש

ואפשר עוד לומר בא"א במאי דאמרי' בבחרא דיו"ד מ"ד צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד לאומים חטאת שכל צדקה וחסד שעושים אינו אלא להתגדל ופריך ומאן דעביד הכי לאו למעליותא והתניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני וכו' ה"ז צדיק גמור ל"ק כאן בישראל כאן בעכו"ם ופירש"י ז"ל דישראל דעתו לשמים בין שיחיה או כי ימות ואינו תוהא על הראשונות אבל עכו"ם אדעתא דנפשיה עביד ואי מיית מתחרט יע"ש

וז"ש וצדקה תהיה לנו פי' זה מעשה הצדקה איננה אלא לנו עדת ישראל דאע"ג דאם היו יהיה דאנו עושים הצדקה ההיא לטוב לנו מ"מ צדקה תחשב יען דעתינו לשמים לאפוקי עכו"ם וזהו מ"ש כי נשמור