זרע יעקב קסט

רצה לחלק בדברי הרמב"ם בין החליף חצר בחצר למי שהחליף שדה וכרם דבשדה וכרם יש בו דדב"מ ומרן הב"י ז"ל דחה דבריו וכתב דאין חלוק ורבינו נקט חצר וה"ה לשאר קרקעות הילכך בחילופי קרקע בקרקע אין בו דדב"מ והביא ראיות לזה וכ"כ המפרשים דאין חלוק בזה יעש"ב וכן פ' בש"ע סעי' כ"ד. והמרדכי בפ' המקבל כתב דכן צריך להורות

עוד נקדים מ"ש הרמב"ם ז"ל שם פי"ד ה"ד המוכר שוה מנה במאתים אינו יכול לסלקו עד שיתן לו המאתיים וידוע מאי דקי"ל דפירושה לית בה דדב"מ דומייא דמתנה דאין בה דדב"מ וכמ"ש מרן ב"י בטור סעי' ל"א בשם רבינו הא"י ז"ל ינ"ט משום דניחא ליה לאיניש שיורשיו יזכרוהו על נחלתו שהניח להם ויע"ש

והנה אפשר לומר דכרם זה דנבית אשר אצל היכל אחאב לאו למימרא דאצלו ממש ומצרן הוה אלא דנראית קרובה אליו לפני עליתו אשר הוא יושב בה ומצינו נראה אף עפ"י שאינו סמוך והא דקא מפציר ביה דמתיירא מן המצר כי יקים ויקחנה לו מידו בדינא ובדיינא

ולזה בא בטענה לבטל זכות ן' המצר בא' מן הדרכים אלו וכה אמר תנא לי את כרמך ותהי לי לגן ירק וכדי לסתום פי המצרן אתנה לך כרם טוב ממנו דהיינו ארעא בארעא דלית בה דדב"מ. ואם טוב בעיניך הנה מקום אתי לבטל המעוררין אפי' במעות בעין וכגון שאתן לך כסף מחיר זה דהיינו מחיר הכרם הטוב ממנו אשר אמרתי ליתן לך וכמש"ל משם ה' כ"י דבזה הו"ל כמוכר שוה ק' במאתים ועי"ז יתבטל כח הבן המצרן דסתמא דמילתא לא יהבי אינשי על חד תרי ואני אטלנה מן הדין

ויהי כמשיב נבות חלילה לי מעשות זאת חדא למכור נחלת אבותי שלא לצורך ועוד לך פי' דאף את"ל שהייתי מוכרה לאחר לך לא אמכרנה כיון שבאת בעקיפין ובעורמה להפקיע זכות שזיכתה התורה למצרן במרמה ובתחבולה משו"ה איני מוכר לך

ויחר אפו וימאן להתנחם על תשובתו שהשיב לו שאיני מוכר לך שבאת בעורמה דמה איסור איכא בזה מאחר דכבר ביקשתי לו שני צדדין של התיר לפי הדין שלא יהיה בו דדב"מ ומאי נ"מ אם באתי אליו בעקיפין כיון דלפו"ד ליכא שום איסור בזה וז"ש ויבא אל ביתו סר וזעף על הדבר אשר דיבר לו לא אתן לך דייקא ואם היה אחר הייתי מוכר דזה מורה מיעוט חשיבותי בעיניו וזה רעה חולה וכדי בזיון

ולכן במותו סידרה איזבל דבריה באמור אליו קום רש את כרם נבות אשר מאן לתת לך כי אין נבות חי כי מת דהשתא ממילא ביטלו המעוררים דעתה תקח אותו מכח ירושה כמ"ש חז"ל ובירושה ד"ה לית בה דדב"מ

עוד יתכן לומר בהקדים מאי דאמרי' בפ"ק דבתרא ד"ה ע"א רונייא זבן ארעא אמיצרא דרבינא סבר רבינא לסלוקי משום דינא דב"מ א"ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא אמרי' אינשי ארבעה לצלא ארבעה לצללא ופירש"י צלא רצען עני וצללא רצען עשיר וכך אמר לו ד' ככרות צריך הרצען העני למאכל ביתו ליום כמו שצריכין לעשיר וזה עני הוא וצריך לו השדה לפרנסה וכשם שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדב"מ משום ועשית הישר והטוב כך אני אומר לך עשה הישר והטוב לעני זה ואל תסלקהו ומשל הוא נגד רונייא

ומכאן פסק מור"ם ז"ל בסעיף מ"ט משם מוהרא"י וחוהרי"ו ז"ל דאם הלוקח לית ליה ארעא ודחיקא ליה שעתא והמצרן אין צריך לה רק להרוחה בעלמא דלית בה משים דדב"מ. אמנם זהו דוקא היכא דהלוקח הוא מן העיר ולא יוכל למצוא בית במקום אחר הא לאו הכי אע"ג דהמצרן לרווחא בעי הוא קודם ללוקח אע"ג שהוא עני

והשתא יכולים אנו לומר דאחאב קשיא לבו אתו כדי שימכר לו את כרמו כי הוא בן מצר שלו הואיל ונבות לאו בן עיר הוא דהרי מושבו היה ביזרעאל. ורצה לדמות מילתא למילתא דכי היכי דבלוקח דאינו בן עיר המצרן קידם אע"ג דהלוקח בעי לדירה ומצרן לרווחא הכי נמי דימה אותו כמו לוקח עתה בשעת המכירה כיון דאינו בן עיר והוא קודם אליו

ולזה הציעו הכתובים גופא דעובדא ומי הביאה עד הלום לשאו"ל הגיע. וזהו אומרו כרם הי' לנבות אשר ביזרעאל והי' אצל היכל המלך שבשומרון כי ע"כ אלה עינו הטעתו ההוא אמר כיון שאין אתה בן עיר תנה לי שאני הוא המצרן ואע"ג דכונתי היא שתהיה לי לגן ירק דהיינו לרווחא בעלמא אינו מעכב דהרי אין אתה בן עיר זו ואם טוב וגו' אתנה כסף מחיר זה

אי לזאת באתה התשובה כיורה זיקים דמה מקום לשאלה זו דע"כ לא אמרו דאפי' לרווחה שרי ליה למצרן אלא לגבי ליקח מטעם שאינו בן עיר משא"כ הכא דנחלת אבותי הוא מאי איכפת אם פה אשב או במקום אחר וז"ש חלילה לי מתתי את נחלת אבותי