זרע יעקב קסח

וכו' דחינן ליה

ומ"ש עוד בביאור דברי הרא"ש ז"ל דמבואר כונתו דנקט החשיבות לריבותא דבעלמא מצינן דחשיב טפי וה"נ כונת רבינו לראיה בעלמא וכו' לא ידעתי מאי קאמר וצ"ע

וכן ראיתי להרב נתיבות משפט בדנ"ה ע"ב שהביא דברי הסמ"ע הללו שכתב בדברי הטו"ר דה"ה שאם לוקח רוצה אותה לנטיעה והכדיע כן שאל"כ אמאי נקט דחשיב טפי מבתים דאפי' לא יהא אלא חשיב כמותו הו"ל כאלו תרוייהו בעו לה לבתי וחזר דין המצרן למקומו וכתב ע"ז דאין זה מספיק דאפשר לומר דקושטא דמילתא נקט כדאשכחן התם דעדיף מבתי אבל מ"מ לא אהנייא עדיפותיה כ"כ כיון דבבתי נמי איכא ישוב קצת ע"כ. והרואה יראה דדבריו דחוקים הם עד מאד וכמעט לא ניתנו ליאמר

כי ע"כ נלע"ד שדינו של הסמ"ע ז"ל דין אמת דה"ה אם הלוקח בא לנוטעה והמצרן בא לבנות בתים דאין בה דדב"מ ומה שדקדקנו על דברי הרא"ש ז"ל דלישמועינן ריביתא בלוקח אפשר ליישב והוא דהרא"ש ז"ל בא לאפוקי מדעתינו מאי דהוה ס"ד מעיקרא דישוב בתים דוקא הוא דמיקרי ישוב העולם שימצאו בני אדם מקום לחנייתן לא כן ישוב שדות וכרמים דלא מעכבי כולי האי לישוב העיר אין זה מעלה ומוריד והואיל וכן הוא לפי סברא זו הוה קשייא לן טובא כי איתמר בפ' המקבל ארעא לבתי וארעא לזריעה לית בה דדב"מ לישמועינ' ריבותא ארעא לנטיעה דהא לכ"ע נטיעה עדיפא קצת מזריעה לענין ישוב ואנא אמינא אי בנטיעה לית בה דדב"מ לגבי בתי כ"ש זריעה משא"כ עכשיו דנקט זריעה איכא לספיקי בנטיעה מה דינה

ולאפוקי מזה קאמר הרא"ש דבדיוק נקט תלמודא זריעה גבי מצרן דאילו נטיעה חשיבה טפי מבתי ודלא כדס"ד מעיקרא. דבתים עדיפי משדה וכרם תדע דנטיעה חשובה דאמרי בהשואל בבית שומעין לו בשדה אין ש"ל משים ישוב וליטעמיך תיקשי דאטו בתי נמי לאו ישוב נינהו ואמאי שומעין לו אלא מאי אית לך למימר דישוב אלנות ופירות הוא דמקרי ישוב דבלא נטיעה לא ישב אדם שם אבל בתים לא קפדי אינשי כ"כ דלא מצינו אדם יוצא מן העיר משום בתים אבל משום מזונות יוצא

והשתא להכי נקט לה הרא"ש ז"ל למילתיה גבי בן המצר אע"ג דה"ה גבי לוקח כמ"ש הסמ"ע אלא משום דכלפי מ"ש ארעא לזריעה קאי וה"ק מאי דנקיט הש"ס זריעה ולא נטיעה משום דבנטיעה איפכא מסתברא יען דנטיעה עדיף מבתי וזריעה מיירי כלפי בן המצר כמ"ש בכ"מ ארעא לביתי וארעא לזריעה היה המצרן חפץ בה לזריעה וכו' משו"ה כתב דינו גבי בן המצר וה"ה גבי לוקח זה נלע"ד

איך שיהיה נקטינן מזה דלדעת הרא"ש ז"ל זריעה דאית' בש"ס דוקא הוי דאלו נטיעה חשיבא ישוב טפי מבתי ולדעת הרמב"ם ז"ל ס"ל דבתי עדיפי מזריעה ולא שנא ליה בין זריעה לנטיעה דתרוייהו גריעי מבתי ולית בהו ישוב שכן נראה ממ"ש בפי"ד מה' שכנים ה"א וז"ל היה רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים ובן המצר לזורעה הלוקח זוכה משום ישוב הארץ ואין בה דדב"מ ע"כ ומדנקיט זריעה לבד כמ"ש בש"ם ולא חילק בין זריעה לנטיעה נראה דס"ל דאין חלוק

ומעתה אפשר דבהכי פליגי נבות בהדי אחאב בפלוגת' דהרמב"ם והרא"ש ז"ל והוא דאחאב ס"ל כהרמב"ם ז"ל דבתים דוקא הוי ישוב ונטיעה וזריעה כחדא שוין ולזה קאמר קרא כרם היה לנבות פי' לא היתה בזה מתחלה בית רק כרם וזאת היתה לו לאחאב לבא עד הלום באמור אליו תנה אותה לי ותהי לי לגן ירק והכונה דאם באחת היתה בנין בית לא מלאני לבי לקחתה דגרועי גרעינן לה והיא לא תצלח דבתי עדיפי משום ישוב הארץ אמנם כיון דכרם הוא תנהו לי אף שאני רוצה לעשותו גן ירק דהיינו זריעה בעלמא דהא אין חלוק בין זריעה לנטיעה

ויהי כמשיב נבות דלבבו לא כן ידמה דאיהו כהרא"ש ס"ל דנטיעה עדיפא מבתי ואיך יעלה על לב למעוטי ישובו של עולם וז"ש חלילה לי מתח את נחלת אבותי לך לך דוקא ר"ל לאיש שכמותך דלא שנא לך בין נטיעה לזריעה ולפי סברתך תמעיט ישוב העולם ויהא הקולר תלוי בצוארי דלדידי ודאי אסיר ודוק

ומה מתוק לחכי מאמר אי"בל קים רש את כרם נבות כי אין נבות חי כי מת דנראה כממהרת אותו שיקח אותו ולמה זה המהירות. האמנם כונתה לומר לו דהנה כל עיקר כונת נבות שלא מכר לך אינו אלא משום שלא יחמעט ישוב העולם דכהרא"ש ס"ל וממקום שבא צריך שתקחנה לעובדה ולשומרה יפשא"ק כי אין נבות חי כי מת ואם לא תירש אותה נמצאת ממעט הישוב כי כן מהר קום רש וכו'

או נאמר באופן אחר בהקדים מאי דפסק הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' שכנים ה"ד החליף חצר בחצר אין בה דין בעל המצר ע"כ והטור ז"ל בסי' קע"ה סעי' ס"ב