זרע יעקב קסו

לז"א מתתי את נחלת אבותי לך דגם זה חלילה לי לעשות ליתנה לך כפי מה ששוה דאיני יכול לתת נחלת אבותי

ומה נמלצו לחכי מאמר איזבל באומרה לו לקום רש את כרם נבות אשר מאן לתת לך בכסף כי אין נבות חי כי מת דנראה כמתנקמת ממנו ומה בצע לערוך מלחמה וקרב את המתים אמנם כונת' לומר לו דהנה כל עיקר כונת נבות במה שלא רצה לקבל ממך מתנה יתירה היינו משום ושונא מתנות יחיה דהיה רוצה להאריך ימים רבים והרי תראה דלא הועיל לו כלום ועלה חרם בידו כי אין נבות חי כי מת ודו"ק

או נאמר באופן אחר בהקדים מאי דקי"ל הלכה רווחת רוצה בקיומו של איסור שכרו אסור כדאמרי' בפ' הפועל דע"ז דס"ד ישראל שהיה נושה בעכו"ם מנה ומכר ע"ז והביא לו. יין נסך והביא לו. מותר אבל אם אמר לו המתן לי עד שאמכור ע"ז ויין נסך ואביא לך אסור ופרכינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומשני אמר רב ששת סיפא משום דהו"ל רוצה בקיומו של איסור עד שימכרנה לעכו"ם ע"כ ופסקו הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה מאכלות אסורות. והטור י"ד סי' קל"ב הביא משם הראב"ד ז"ל דכל שעל ידו מתקיים הע"ז שכרו אסור יע"ש

וכבר כתבנו משם התוס' ז"ל שכתבו דמה ששאל אחאב הכרם מנבות היינו כדי לעשותו ע"ז דכתיב והיה לי לגן ירק כמי המתקדשים והמטהרים אל הגנות ע"כ. וא"כ אם היה נותן לו נבות הכרם לאחאב יש כאן משום רוצה בקיומו של איסור כיון שעל ידו מתקייים הע"ז ושכרו אסור

וז"ש וידבר אח' אל נבות לאמר תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק דהיינו לעשותו ע"ז כמ"ש התוס' ואתנה לך תחתיו כרם טוב. ממנו אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה. ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך ר"ל איך עולה בדעתך שאתן את כרמי לך דהיינו לאיש שכמותך שאתה רוצה לעשותו ע"ז ותרצה לי כסף מחיר זה מאחר דהוי כי רוצה בקיומו של איסור ושכרו אסור. ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף על אשר דבר לא אתן לך ר"ל לאיש שכמותך עע"ז

עוד יתכן לומר בדינא דבר מצרא והוא דאמרי' בפ' המקבל דק"ח ע"ב וז"ל ארעא לבתי וארעא לזרעא ישוב עדיף ולית ביה משום דינא דבר מצרן. ופירש"י ז"ל הי' המצרן חפץ בה לזריעה והלוקח צריך בה לבנין בית. ישוב דבתי עדיף לבית דין ולא תקנו כאן עשות ישר וטוב שזו טובה מזו ע"כ וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' שכנים ה"א וז"ל הי' רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים וכן המצרן רוצה לזורעה. הלוקח זוכה משים ישוב הארץ ואין בה דין המצר

וכתב הרא"ש ז"ל דאם המצרן רוצה לנוטעה יכול לסלקו ללוקח וז"ל אבל לנוטעה אילנות יראה דחשיב מבתי וראיה מדאמרי' בהשואל דק"א היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשותו ואמר לו עצי ואבני אני ניטל אמר ר' יעקב א"ר יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו ופירש"י בבית היורד לתוך חורבה ובנאה שלא ברשות שומעין לו כשאמר עציי ואבני אני נוטל. בשדה היורד לתוך שדה ונטעה שלא ברשות ואמר נטיעתי אני נוטל אין שומעין לו. בשדה מ"ט משום ישוב ארץ ישראל ע"כ. הרי דנטיעה עדיף מבתים

ורגע אדבר בדברי הרא"ש ז"ל הללו דקשיא לי טובא מהיכן יליף הרא"ש מההיא דהשואל דנטיעה הוי ישוב טפי אי משום דאיתמר התם משום ישוב הארץ והלא שם בגמרא אמרו איכא דאמרי משום כחשא דארעא ופירש"י ז"ל שכבר הכחישו הנטיעות את השדה שינקו ממנה ע"כ וא"כ נימא דלעולם בתי עדיפי מנטיעות ושאני התם דאיכא כחשא דארעא והכי קיי"ל כהאי איכא דאמרי כיון דהוי לישנא בתרא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' גזילה ה"ט כאמ"ד בתרא וז"ל בשדה אין שומעין לו מפני שמכחיש את הקרקע ע"כ. וכן פסק מרנא הב"י ז"ל בח"מ סי' שע"ה כלישנא בתרא יע"ש

והנלע"ד לומר והוא במאי דיש לדקדק במ"ש שם בגמ' מאי בינייהו איכא. בינייהו חוצה לארץ ופירש"י דלמ"ד משום כחשא דארעא ממונא אפסדיה ואפי' בח"ל נמי אין שומעין לו. וי"ל מאי בעי תלמודא מאי בינייהו הא מאי דבינייהו מפורש יוצא בהדיא דלמ"ד משום ישוב א"י דנטיעה עדיפא מבתי ולזה אין שומעין לי בנטיעה ולמ"ד משום כחשא דארעא ס"ל דבתי עדיפי מנטיעות ומאי דאין שומעין לו בנטיעות לאו משום דעדיפי אלא משום כחשא דארעא ומאי בעי מאי בינייהו

אלא ודאי ע"כ לומר מדבעי מאי בינייהו דס"ל לתלמודא דלכ"ע נטיעות עדיפי טפי לישוב העולם ולהכי פריך כיון דלכ"ע נטיעות עדיפי מאי נ"מ