זרע יעקב קסה

לך לך דייקא כי לא מן ה' מלכת וכו' יע"ש. ולע"ד נ"ל לבארם כתירוצם אחר שתי' דדוקא לעבדיו הותר דהכי כתיב יקח ונתן לעבדיו אבל לא לעצמו וטעמא דמסתבר הוא דכיון דכולהו כייפי ליה מוציא מזה ונותן לזה מן הדין אבל לעצמו מורה דבזדון נוהג עמהם ואלם הוי ולהכי אין שומעים לו. אלא דבזה החילוק ג"כ נראה דיש לו זילותא למלך דיפה כח עבדיו מכח המלך דלעבדיו יכול ליקח ולעצמו אינו יכול ליקח

וז"ש תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק לי דייקא דהיינו לעצמי ואני ידעתי דלעצמי איכא איסורא דמורה פריצותא ואלמותא ולמען אציל מפח זה אתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אי כסף מחיר וגו' להורות כי לא בחזקת היד אני בא עליך

ויהי כמשיב לו נבות חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך והכונה דבשלמא אם היית שואל לעבדיך הייתי מעלים עיני לתת נחלת אבותי מפני שהתורה אמרה מלך מותר בו דהיינו שדותיהם יקח אכן כיון דמן התורה איני חייב יען שהוא לעצמך ולא לעבדיך איני רוצה לתת לך אפי' בכסף מחיר. וז"ש חלילה לי מתח את נחלת אבותי לך דייקא דהיינו לעצמך והוי שלא במקום חיוב דלא חייבתני התורה בזה

ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף על הדבר אשר דבר אליו נבות ויאמר לא אתן לך את נחלת אבותי לך דייקא דהיינו לעצמך ותבא אליו איזבל אשתו וגו' וידבר אליה כי אדבר אל נבות ואומר לו תנה לי את כרמך דהיינו לעצמי וא"ת דאינך חייב לעצמי ליתן דלא חייבתך התורה לזה אתן לך כסף או כרם תחתיו ועם כל זה ויאמר לא אתן לך את כרמי לך דהיינו לעצמך וזה נראה דאין כוונותו אלא לבזויי קמכוין דיפה כח עבדי מכחי

ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל בתמיה כמ"ש רוב המפרשים ורצונה לומר דעתה שהגעתה לשפלות הזה דשאלת לו הכרם ולא הנחת לו מקום לטעון שכבר נתת לו מחיר כסף ועכ"ז אמר לך דלך דהיינו לעצמך אינו נותן ואם היתה שאלתך לעבדיך הי' נותן תוכל לעשות מלוכה על ישראל דלא נשאר לך כבוד וגדולה כי ע"כ אני נותן לך את כרם נבות ועשתה מה שעשתה

ויהי כשמוע וגו' ותאמר איזבל אל אחאב קום רש את כרם נבות אשר מאן לתת לך בכסף כי אין נבות חי כי מת כונתה לומר לו דהשתא לא שייך לחלק בינו לבין עבדיו כמו שהי' מחלק ער עתה דאדרבא עכשיו נכסיו הם לך דוקא ולא לעבדיך דהא הרוגי מלכות נכסיהם למלך דוקא ולא לעבדיו דהכי קי"ל ודו"ק

עוד יתכן לומר עפ"י מש"ל בענין שונא מתנות יחיה דלדעת רשב"ג ס"ל דאפי' היכא דמטי ליה הנאה לנותן אין שומעין לו דאיכא משום ושונא מתנות יחיה כנז"ל. עוד נקדים מ"ש הרב כלי יקר ז"ל בכונת דברי אחאב וז"ל דמ"ש תנה לי את כרמך היינו דרך מתנה וכו' ואתנה לך דרך מתנה תמורתו כרם טוב ממנו ונתינת הכרם יהיה התכלית לשאם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה השני שנתתי לך תחתיו טוב ממנו כדי שיהיה המחיר גדול לא מחיר אותו כרם שלך אלא מחיר זה מורה באצבע על אשר נתתי לך ולהורות שהתכלית בנתינת זה הכרם הטוב ממנו הוא על מנת שאם ירצה מחירו יתן לו כיד המלך לזה לא כתב ואם טוב בעיניך בוי"ו אלא ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב ממנו אתנה לך כסף מחיר זה להורות שהכל חלוקה אחת מורכבת משתי חלוקות שאם ירצה לעמוד בחליפי הכרם הטוב ממנו טוב מאד ואם ירצה לקחת מעות הכרם שלקח יקח ויועילו החליפין כדי להוסיף על המחיר שיתן לו מחיר הכרם השני וכו' יע"ש באופן שלמדנו מדברי הרב ז"ל דרצה אחאב ליתן לו מחיר גדול על חד תרי ממה ששוה הכרם דידו יד מלך היא

ולזה כששמע נבות כך שדבר לו ליתן מתנה גדולה יותר ויותר ממה ששוה הכרם שלו. חשש נבות דיש בזה משום ושונא מתנות יחיה דהגם דיש לו הנאה לנותן דהיינו אחאב שנותן לו את כרמו מ"מ כיון שנותן לו מתנה גדולה יתירה על מה ששוה כרם שלו א"כ זה היתרון שנותן לו הוי מתנה בחנם ולדעת רשב"ג ס"ל דאפי' היכא דמטי ליה הנאה לנותן איכא משים ושונא מתנות יחיה וכן פסקו הרי"פ והרמב"ם ז"ל הלכתא כוותיה

וז"ש חלילה לי מה' ר"ל ממה שאמר הכתוב ושונא מתנות יחיה לעשות זה ליקח מתנה גדולה יותר ממה שאני נותן לך דהגם דיש לך ג"כ הנאה ממני מ"מ קי"ל כרשב"ג דאית ליה דגם בזה יש בו משום ושונא מתנות יחיה. וכ"ת א"כ יש בזה תקנה שלא תיקח יתרון ממה ששוה כ"א דמי שוויו בדקדוק