זרע יעקב קסד

מותר בו דהיינו שדותיהם יקח וכיוצא היינו דוקא כשהוא ליתן לעבדיו כמש"ה יקח ונתן לעבדיו אבל אם אינו לעבדיו אינו יכול ליקח. ועוד יש חילוק אחר דדוקא אם שואל בחנם יכול ליקח אבל אם שאל שימכור לו בדמים הרשות בידו לומר לא אמכור לך כמ"ש התוס'

והנה כשבא דהע"ה אצל ארונה ושאל ממנו לקנות הגורן חשב ארונה שבא אליו מכח דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו ובפ' מלך כתיב שדותיהם יקח ולז"א לו יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו וגו' הכל נתן ארונה למלך וגו' כונתו לומר לו דיקח אותו במתנה מאחר שהוא אדוני המלך ובפ' מלך כתיב שדותיהם יקח ולדעת התוס' ס"ל דדוקא בחינם הוא דיכול ליקח אבל במכירה לא וא"כ למה אתה שואליני לקנותו בדמים: ובכונת תשובת דהע"ה לארונה יתכן לפרש באופן אחר והוא במה שראיתי לרבינו יונה ז"ל שדחה תי' זה של התוס' שכ' דדוקא בחנם וכו' וכ' הוא ז"ל דאדרבה אין לך מרד במלכות גדול מזה. גם הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מלכים כתב בהדיא דאין המלך יכול ליטלו בחנם כי אם בכסף מלא יע"ש וא"כ אפשר דזהו הויכוח של ארונה עם דהע"ה דארונה ס"ל כדעת התוס' ודהע"ה ס"ל כדעת רבינו יונה והרמב"ם ז"ל ודו"ק

לזה השיב לו דהע"ה לא. כי קנה אקנה מאתך במחיר כונתו לומר לו דתדע דאני לא באתי אליך מכח דשדותיהם יקח שהרי כבר חילקו עוד התוס' דדוקא כשלוקח השדה כדי ליתן אותו לעבדיו הוא דמותר שכן כתיב יקח ונתן לעבדיו ואני רוצה אותו לבנות מזבח לה' ולא אעלה לה' אלהי עולות חנם דאין ראוי לעשות כן מדינא כמ"ש

ועפ"י קוטב זה נבא להבין כונת פסוקי נבות ואחאב במלכים א' סי' כ"א וכ"ת ויהי אחר הדברים האלה כרם הי' לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל היכל אחאב מלך שומרון: וידבר אחאב אל נבות לאמר תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק כי הוא קרוב אצל ביתי ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה: ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף על הדבר אשר דבר אליו נבות וגו' לא אתן לך את נחלת אבותי וישכב וגו': ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו וגו': וידבר אליה כי אדבר אל נבות היזרעאלי ואומר לו תנה לי את כרמך בכסף או אם חפץ אתה אתנה לך כרם תחתיו ויאמר לא אתן לך את כרמי: ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה מעשה מלוכה על ישראל וגו' אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי: ונכתוב בספרים וגו': ויבאו שני האנשים בני בליעל וגו' ויעדוהו אנשי הבליעל את נבות וגו' ברך נבות אלהים ומלך וגו' ויסקלוהו באבנים וימות: ויהי כשמוע איזבל כי סוקל נבות וימות ותאמר איזבל אל אחאב קום רש את כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת לך בכסף כי אין נבות חי כי מת: ויהי כשמוע וגו' ויקם אחאב וגו' לרשתו

והדקדוקים שבכתובים אלו רבו כמו רבו ראשון לציון במ"ש ויהי לי לגן ירק למה הוצרך לומר לו שרוצה אותו לגן ירק. ותו במה שנתן טעם כי הוא קרוב אצל ביתי פשיטא דבשביל זה הוא מה שרוצה ליקח ודבר ידוע הוא ונראה לעינים. ותו מ"ש ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממני וגו' למאי רצה לעשות חילופין ולמה לא אמר לו מתחילה אתן לך כסף מחיר. ותו מ"ש מחיר זה תיבת זה מיותר ותו במאמר נבות חלילה לי מה' דמה כל החרדה הזאת כמי שהולך לעשות עבירה גדולה ומה גם אומרו מה' מה יש לו לה' בזה אם ניתן לו הכרם ותו מ"ש מתתי לך וגו' תי' לך נראה מיותר תו מ"ש ויבא אחאב אל ביתו סר וזעף על הדבר אשר דבר אליו וגו' למה הקפיד כ"כ ונעשה סר וזעף דמה דבר לו. ותו במ"ש איזבל קום רש את כרם נבות כי אין נבות חי כי מת דודאי ירושה שייך לקרות על מי שמת ולא ניתנה ירושה למי שהוא חי ומהו הכפל כי אין נבות חי כי מת

והנה מה שעלה בדעתי לומר בכונת הכתובים הללו דהיינו לרמוז כל הו' חילוקים שכתבו התוס' להלבישם בכתובים אלו כבר מצאתים בספר ברכת אברהם בפ' חיי שרה שכתב כן כאשר היה עם לבבי ויותר. ושו"ר ג"כ למורינו הרב מוהרח"א ז"ל בס"ה עץ החיים בפ' חיי שרה שגם הוא הלך בדרך של ה' ברכת אברהם ז"ל ושני נביאים נתנבאו בסיגנון א' יע"ש

האמנם עכ"ז לפוטרם בלא כלום א"א ואענה גם אנכי חלקי והוא דהרבנים הנז' פירשו אותם בתי' שחילקו התוס' דבעינן מלך עפ"י המקום ואחאב מלך בזרוע וז"ש חלילה לי מתת נחלת אבותי