זרע יעקב קסב

לו ורשב"ג אומר אין שומעין לו ובעי תלמודא מ"ט דרשב"ג ומשני דמצי א"ל אידך במתנה לא ניחא לי דכתיב ושונא מתנות יחיה ע"כ. וכן פסקי הרי"ף והרמב"ם ז"ל הלכה כרשב"ג דאין שומעין לו משום דמסתבר טעמיה אבל ר"ח והרא"ש ז"ל פסקו כת"ק

וכתב הסמ"ע ז"ל בח"מ סי' קע"א ס"ק כ"ד דטעמייהו מייהו דרבנן דפליגי ארשב"ג ואמרי דשומעין לו ולא חיישי משום שונא מתנות יחיה הוא משום דס"ל דכל היכא דמטי ליה הנאה לנותן ליכא משים שונא מתנות יחיה משום דהוי כמוכרו לי

ובזה פ' הרב החסיד ז"ל בס' בהעלותך כונת המאמר בפ"ג דמגילה ר' זירא כי הוו משדר ליה מתנות מבי נשיאה לא הוה שקיל כי הוו מזמני ליה אזיל אמר אתיקו' הוא דמתייקרו בי ר' אלעזר כי הוו משדרי ליה וכו' לא הוה שקיל וכי היו מזמני ליה לא הוה אזיל א"ל לא ניחא לכו דאחייה דכתיב ושונא מתנות יחיה ע"כ דלכאורה קשה במאי קא מפלגי ר"א ור"ז אמנם יראה דפליגי בפלוגתא דרבנן ור"ש ב"ג דר"ז ס"ל כרבנן בדין חלוקה שאם א"ל טול אתה ד' ואני אטול ג' שומעים לו ולית בי משום שונא מתנות יחיה כל דמטי ליה הנאה לנותן ומשו"ה כי הוו מזמני ליה הוה אזיל משים דמתיקורי ביה וכמוכרו לו דמי כל דאית ליה בגיניה יקר וגדולה. אך ר"א ס"ל כרשב"ג דס"ל דאפי' בהא אין שומעין לו ומשו"ה כי הוו מזמני ליה נמי דמטי להו הנאה דמתייקרי בו לא הוה אזיל אמר לא ניחא לכו דאחייה דס"ל כרשב"ג דאפי' במטי לו הנאה לנותן נמי איתא להא ע"כ

ובכן עד"ז יש לפתור הויכוח של ארונה עם דהע"ה והוא דכששאל ארונה לדהע"ה מדוע בא אדוני המלך אל עבדו השיב לו לקנות מעמך את הגורן וגו' ותעצר המגפה מעל העם והיינו כמ"ש דרצה לומר לו דבזאת המכירה של הגורן יש לך הנאה דתעצר המגפה גם ממך ואין לך הנאה גדולה מזו דמציל נפשו ממות וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו

לז"א ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדיני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה וגו' הכל נתן ארונה וגו' במתנה והיינו דארונה ס"ל דהלכה כרבנן דאמרי דכל דמטי הנאה לנותן לית בו משום ושונא מתנות יחיה וכיון דיש לי הנאה דתעצר המגפה מעלינו יכול אני ליתן לך הגורן במתנה ואל תפחד משום ושונא מתנות יחיה

אמנם דהע"ה רוח אחרת אתו וס"ל דהלכה כרשב"ג דס"ל דאפי' היכא דמטי ליה הנאה אין שומעין לו משום ושונא מתנות יחיה וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל הלכתא כוותיה משום דמסתבר טעמיה ולז"א לא כי קנה אקנה מאתך במחיר ואיני חפץ ליקח אותו במתנה משום ושונא מחנות יחיה

ולפי דרכינו יובנו כונת הכתובים והוא דכבר כתבנו דמי שמכר באינס בין באונס הגוף ובין אונס ממון אם קבל דמים המקח הוי מקח אבל במתנה לא קנה ויכול לחזור בו. ונקדים עוד מ"ש מוהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קצ"ז והביאו מרן החבי"ב ז"ל בהגהט"ו אות י"ט דיראת הדבר מקרי אונם ועדיף ממאסר של צדקיהו ואין לך אונם גדול מזה יע"ש

עוד אביא מ"ש רלב"ג ז"ל בסוף ספר שמואל וז"ל תועלת הכ' הוא להודיע שאין ראוי להעלות לשי"ת עולות שיחשב בהם שיהיה בהם קצת אונס כמו בענין זה שהיה נותן ארונה לדוד דאפשר שלא היה נותן זה כי אם על צד היראה ממנו להיותו מלך ולזה רצה דהע"ה לקנות הגורן וכו' ע"כ. נמצינו למדין דב' מיני אונסים יש לו לארונה במכירת הגורן הא' דכיון דשאל ממנו המלך מתפחד לומר לו לא אמכור ומוכרח למוכרו וה"ן שני דכיון דהיה מתיירא מן הדבר וגילה לי דעצירת המגפה תלוי במכירת הגורן דאם ימכור לו ויבנה מזבח תעצר המגפה א"כ הוי אנוס כמ"ש מוהרש"ך ז"ל דיראת הדבר הוי אונס:

ומעתה נבוא אל המכוון וז"ש וישקף ארונה. וירא וכו' ופירש"י דמתחבא היה מפני המלאך הדוב"ר. ובא להורות לנו דארונה הי' מתירא מן הדבר. ויאמר ארונה מדוע בא אדוני המלך אל עבדו ומדברים אלו שדבר לי בזה הסדר של ענוה ושפלות למדנו שהי' כפוף ומתפחד ממנו ונפקא מינה דאם ישאול ממנו איזה דבר ויתן לו באונס הוא נותן על צד היראה. ויאמר דוד לקנות מעמך את הגורן לבנות מזבח לה' ותעצר המגפה מעל העם. גילה לי דאין המגפה נעצרת אם לא בקניית הגורן לבנות מזבח לה' אשר ע"כ כיון שאתה מתפחד מן הדבר והראי' שנחביתה תמכור לי הגורן ותציל ממות נפשך

והנה ארונה כיון שראה דמפורסם אונסו מב' צדדין הן מצד יראת הדבר כי בנפשו הוא והן מצד ששאל אותו המלך דוד ומתיירא ממנו לומר לו שאינו רוצה ליתן לו מה עשה חשב מחשבות לבלתי קחת ממנו כסף כ"א ליתן אותו במתנה דאם לוקח ממנו דמים אז לכ"ע תליוהו וזבין זביניה זביני