זרע יעקב קס

משלו אלא משל צבור מה כבוד נשאר וז"ש ולמלך דאין כבודו משלו דוקא אין שוה להניחם דכל הנזק מגיע לך

באופן דהמן הרשע אנס אותו במכירה זאת והפחיד אותו פחד גדול והגזמה גדולה דיאבד מלכותו וכבר כתבנו משם הנמק"י ור"ת והרמב"ם ז"ל דס"ל דלאו דוקא בתלוהו וזבין ביסורים אלא אפי' באונס ממון ואפי' בהפחדה והגזמה בעלמא שמפחידו ואפי' הפסד הנאה הוי אונס כ"ש וק"ו בהפחדה זאת שיאבד מלכותו דאין לך אונס גדול מזה ויתכן לומר שהפחידו שהוא עצמו יפרסם ענין זה שיאבד המלכות ועיין עוד לקמן בציור כזה ובזה תלוי יסוד הדרוש הזה

הנה כי כן בא המן הרשע לעשות את המכירה כדת וכהלכה עפ"י הדין הגמור המוסכם מכל הפוסקים שלא יהיה בה שום פקפוק כדי שלא יוכל לחזור בו

ולז"א אם על המלך טוב תחילה וראש. יכתב לאבדם דהייני שיעשה שטר על המכירה ולדעת רב מי שמכר באונס וכתב לו שטר ונתן לו המקח קיים אי לזאת יכתב לאבדם

אלא דהניחא לדעת רב דס"ל דבשטר לחוד קנה אבל לדעת שמואל דקי"ל הלכתא כוותיה דס"ל דצריך שיתן לו דמים לא קנה ומה גם דלדעת כל הפוסקים ס"ל דלא די במה שיתן לו מקצת דמים אלא צריך שיתן לו כל מה ששווה המקח

לז"א ועשרת אלפים ככרי כסף אני נותן שהם ערך שווי כל ישראל כמ"ש התוס' והרב שער אפרים ז"ל דחשבון זה עולה ערך כל ישראל כמו שיצאו ממצרים ת"ר אלף ויגיע חמשים שקל על כל נפש מישראל והאומר ערך פ' עלי נותן חמשים שקל וכמש"ל

והגם שהיה יכול המן לפטור את עצמו במכירה זאת בנתינת קצת דמים יען דזאת המכירה יש לדמותה לדין מכירת קרקע דעבדים הוקשו לקרקעות ולדעת רבי' יונה והרשב"א ז"ל מ"ל דקרקע נקנה במקצת דמים ואפי' בפ' מ"מ כיון שכתב מוהראד"ב ז"ל דלענין הלכה אפי' בקרקע יכיל המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דבעינן שיתן כל דמי שוויו משו"ה חשש המן שמא יאמר לו אחשורוש שהוא מוחזק בישראל קי"ל כמ"ד דצריך שיתן לו כל שוויו אי לזאת כדי לצאת י"ח אליבא דכ"ע ולא יהיה לו פתחון פה לדבר נתן לו דמי שווי כל המקח ערך כל ישראל עשרת אלפים ככרי כסף

ועוד אמר תיבת אשקול שם רמז למש"פ רשב"ם במ"ש דלא ארצי זוזי לא מנה המעות גילה דעתו דבע"כ מקבל לזה אמר אשקול דהיינו אני מונה אותם בפניו א' לאחת למצא חשבון כדי שלא יהיה לו טענה אח"כ

ועוד אמר על ידי עושי המלאכה כנותו לרמוז מ"ש התוס' ז"ל דצריך שיתן המעות בפני עדים אבל אם לא ראו העדים נתינת המעות לא קנה לז"א ע"י עושי המלאכה דהיינו עדים

אלא דעדין אף הוא ראה מ"ש הרשב"אז"ל במ"ש דלא ארצי זוזי דהיינו שלא דיקדק במעות אם יפות הן או רעות דגילה דעתו דבע"כ מקבל אי לזאת אמר להביא אל גינזי המלך וכבר כתבנו מה שפירש מוהרמ"א ז"ל דכונתו לומר לו שהוא יתן לו יו"ד אלפים ככרי כסף ממטבעות גדולים וטובים מהכסף הטהור הראויות להביא אל גנזי המלך כי יהיה הכסף טוב מאד וא"כ לא הניח לו מקום לחלוק ומעתה תתבטל טענת האונס וממכרו ממכר לכ"ע

והנה המלך אחשורוש בראותו מפורסם אונסו כי בנפשו הוא דבר וגם ראה שהקיפו בהלכות ולא הניח פינה וזוית בחר לו דרך א' דהיינו שלא ליקח ממנו הכסף כ"א ליתן אותם במתנה דבזה אליבא דכ"ע במתנה לא קנה ועי"ז יוכל לשוב לערער על המכר ביום שידובר בו ולז"א לו הכסף נתון לך והריני כאלו התקבלתי והעם לעשות בו וגו'

ואמטו להכי כאשר באת אסתר לפניו ואמרה לו כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ההוא אמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ולומר דבכגון דא הוייא מכירה ולא דעת ולא תבונה אליו כי להראות לו האונס לא קיבלתי מעות דלכ"ע ס"ל דתליוהו וזבין בלתי נתינת מעות לאו שמה מכירה דדוקא תליוהו וזבין ז"ז אבל יהיב לא

ויתכן דלזה כוון הפיטן במ"ש מועצותיו כדת נתונות די"ל איך יתכן שיהיו עצותיו שנתיעץ להשמיד להרוג ולאבד אומה א' שלימה שיהיה כדת דבאיזה דת יש התר להרוג אומה א' מנער ועד זקן וכו' אלא הכונה לומר דהעצה שנתיעץ בענין המכירה היה כדת וכהלכה מוסכם מכל הפוסקים

ואל תתמה על החפץ מכל מה שכתבתי דאיך יתכן לומר שהיה יודע המן לכוון אימרא כל אלו הדינין וההלכות דלא נפלא' היא ולא רחוקה שהרי פוק חזי מ"ש רבינו הקדוש האר"י זצוק"ל בכונת מ"ש בגמ' במ"ש ישנו עם אחד ישן הוא האלוה שלהם על סוד הדורמיטא ומשם בארה עד היכן הגיע גודל חכמתו יע"ש