זרע יעקב קנט

שלקח מבעל הבית מקחו בטל אומר ר"ת דה"ה לגט מעושה שלא כדין דקיי"ל דפסול דלאו דוקא כשמכין אותי באותה שעה וכופין אותו אלא כל שמגרש מחמת יראה מאדם שיש בידו לעשות כי הא דהכא בסקריקין הגט פסול דהא סקריקין הכא אינו כופה אותו למכור אלא שמאימה ומפחד שיש לו הוא מוכר ואמרינן דלא קנה הכא נמי לא שנא עכ"ל ר"ת הרי בהדיא דס"ל לר"ת כמ"ש הנהו רבוותא דאפי' במעשה ב"ו ס"ל לר"ת דכל שמתחילה בא עציו מצד האונס אעפ"י דשוב בשעת ממשה וכי' ודלא כמו שצדד מוהריק"ו ז"ל ודו"ק

וכמו כן תמהני על מוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ס"ג שכתב על ראובן שהניחוהו בבית הסוהר כדי שיגרש את אשתו ואחר שנתרצו הוציאוהו מבית הסוהר ועכבו אותו קצת ימים כדי שיאמר שגירש ברצונו הגמור וכו' וכתב דכיון דבזמן נתינת הגט נסתלק מעליו האונס אין לחוש שיאנסו אותו עוד והביא ראיה מדברי מוהריק"ו ז"ל הגז'. ולפי מ"ש אין ראיה ממוהריק"ו דהדין עם הנהו רבוותא דס"ל להפיך

וחפץ הייתי להאריך בהאי עניינא אלא כיון שראיתי שהספרים מלאים וכמעט לא הניחו מקים להתגדר בו לא הארכתי עוד

עלה בידינו מפרשת אלה הדברים דמי שמכר באונס בין באונס הגוף ובין באונס ממון ואפי' שהפחידו בהגזמה בעלמא שיעשה לו איזה דבר ואפי' הפסד הנאה כמ"ש הנימק"י בשם ר"ח וכן פ' הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מכירה אם כתב עליו שטר המקח קיים לדעת רב אפי' בלי נתינת מעות ולדעת שמואל צריך שיתן לו מעות ובשטר לחוד אינו קונה וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל דצריך שיתן לו דמי המקח אבל במתנה לא קנה וגם צריך שיתן לו כל דמי שוויו המקח אבל אם נתן לו מקצת דמי המקח לא קנה וזהו דעת כל הפוסקים ז"ל כמ"ש וגם הרמב"ם ז"ל הכי ס"ל כפי מה שדקדק הרמש"ל בדבריו ממ"ש מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח דמשמע כל דמי שוויו במשלם יע"ש

אלא דיש מי שסובר דהיינו רבינו יונה ז"ל והרשב"א ז"ל לדעת מקצת גדולים דהיינו דוקא במטלטלים שיש להם אונאה אבל בקרקע שאין בו אונאה ניקנית אפי' בפרוטה. ומרן החבי"ב ז"ל בהגהט"ו אות ד' כתב משם מוהראד"ב ז"ל דלענין הלכה אפי' בקרקע יכול המוחזק לומר קי"ל כמאן דאמר דבעינן שיתן לו כל דמי שווייו

גם לדעת רשב"ם ז"ל צריך שימנה המעות ואי לא מנה גילה דעתו דבעל כרחו מקבל. ולדעת הרשב"א ז"ל צריך שיעיין במעות אי טבי נינהו או לא. ולדעת התוס' ז"ל ס"ל דצריך שיתן המעות בפני עדים

עוד נקדים מ"ש התוס' ז"ל במגילה די"ו ע"א ד"ה דחי עשרה אלפים ככרי כסף דידי וז"ל שמעתי שעשרת אלפים ככרי כסף עולין חצי שקל לכל א' מישראל שהיו ת"ר אלף כשיצאו ממצרים ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם דוק ותשכח ע"כ. ובדברי התוס' הללו כל הראשונים ז"ל המה ראו כן תמהו דבמחצית השקל שנצטוו ישראל לאדנים כתיב בפ' פקידי וכסף פקודי העדה מאת אלף וגו' ופירש"י מנין חצאי שקלים של ת"ר אלף עולה מאה ככר וכו' במנה של קדש שהיה כפול וכו' ואף אם היו ככרי המן ככר של חול עולה מאתים ככר אך עשרת אלפים לא משכחת לה

והרב שער אפרים ז"ל בסי' מ"ה הגיה חמשים שקל דהאומר ערך פ' עלי מבן ך' שנה ועד ס' הוא חמשים שקל ועולה עשרת אלפים ככרי כסף וזהו שדייקו התוס' לומר ליתן כל פדיונם ר"ל דמי ערכם ע"כ וכדבריו כתב רבינו בחיי בס' פקודי והרב מנות הלוי ז"ל ועיין למוה"ר הגדול מוהר"י חזן ז"ל בס"ה מערכי לב בדק"י ע"א מ"ש ע"ד התוס' הללו פי' נאה ויפה אלא דלפי' ה' שער אפרים מדוקדק מ"ש כל פדיונם ודו"ק

ומעתה נבוא לכונת הכתובים ונקדים עוד מאי קיי"ל דמלך שמחל על כבידו אין כבודו מחול יען דכבודו לאו דיליה אלא של צבור. וכבר ידוע מאי דאמרו בגמ' דאחשורוש הי' מתפחד וא"ל מסתפינא מאלהיו דלא לעביד בי כדעבד בקמאי ועוד אמרו במ"ר דטען בעדם כי כך נצטוו בתורתם ותורתם הם שומרים

אי לזאת בא המן הרשע וא"ל דע לך כי ישנו עם אחד וגו' כי דתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ואם באת להליץ טוב בעדם כי תורתם הם שומרים ואתה מוחל על כבודך. ישוב עמלם בראשך שתדחה מפניהם דאין כבו' מחול דכך יש להם בדתם דמלך שמע"כ אכ"מ ועי"ז את דתי המלך אינם עושים

ודע לך דנפיק לך מזה חורבא והוא כי ידברו את אויבים בשער זה הדין שיש להם וילמדו מהם בני עמינו הגרים עמהם ומה גם היותם מפו' ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ויפרסמו ענין זה וכמעט תדחה ממושבך ותאבד המלכות דכיון דאין כבודו