זרע יעקב טו

בס"ד דהנה כ' המרדכי ז"ל והב"י מ' הבי' ז"ל בסי' רנ"א דהמפריש מעות לצדקה סתם אין רשאין לחלקם לקרוביו לבדו כי הוא חייב לכל עניי העיר בשוה וכו' אמנם במ"א כתב המרדכי דשמעינן מדברי הרא"ם ז"ל שאדם הנותן צדקה לסתם עניים שקרוביו עניים זוכים בה וכו'. נראה דכל זה מיירי כשקרוביו היו שם בעיר אבל בשאינם בעיר ומצוה סתם לצדקה לבני אותה העיר קאמר ואין לקרוביו חלק בזאת הצדקה וכו' ע"כ

וז"ש כי יהיה בך אביון מאחד אחיך דהיינו בך בקרובים שלך והיה האביון זה קרובך באחד שעריך דהיינו בארצך לאפוקי שלא יהיה בעיר אחרת אז לא תאמץ לבבך מזה אחיך האביון קרובך שלא לתת לו בטענה שכ' המרדכי דהמפריש מעות לצדקה סתם אינו רשאי לחלקו לקרוביו לא תימא כן אלא אדרבא פתוח תפתח את ידך לו דהיינו לזה העני קרובך כמ"ש המרדכי במ"א דהנותן צדקה לסתם עני. שקרוביו זוכים בה כשהם בעיר ההיא וכחילוק מוהרשד"ם ז"ל

נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וכו' כי לא יחדל אביון בקרב הארץ ע"כ אנכי מצוך לומר פתח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. וי"ל במ"ש ולא ירע לבבך דמהיכא תיתי להרעה זו אדאיצטריך להזהיר עליה. ותו מ"ש כי בגלל הדבר הזה וגו' מהו פי'. ותו מ"ש כי לא יחדל אביון ע"כ אנכי מצוך וגו' מה נתינת טעם הוא זה. גם מהו זה שחזר לומר לענייך וגו'

אמנם אפשר לומר במאי דאמרי' לעיל דשאל טורנוס' את ר"ע אם אלהיכם אוהב את העניים מ"ט אינו מפרנסם א"ל כדי שניצול אנו מדש"ג ע"כ. והנה איכא למידק במאמר זה טובא ראשונה מאי האי דקא"ל אם הקב"ה אוהב וכו' דמי זה א"ל כי הקב"ה אוהבם אדלימא אם אוהב וכו' ועוד בתשו' ר"ע דא"ל כדי שניצול אנו בהם ק"ל דלא היה צריך לתשובה זו וכה הי"ל להשיב מאי דדרש רבא מאי דכתיב יחלץ עני בעונייו אלא הקב"ה מדכה את העני בעוה"ז כדי שינצל מדש"ג ודוחק לומר דחשש בדעתו דלמא לא שמיע ליה הא דרבא דא"כ גם זה שהשיב לו אפ' דלא שמע

ולעד"נ דחדא מתרצת חברתא והוא דההוא מינא ידע נאמנה דרשת רבא דיחלץ עני בעינייו וכו' אמנם נפשי לשאול הגיע דהנה מהכא משמע דהקב"ה אוהב את העניים במה שעשה כזאת לשלם גמולם בעוה"ז אך אם האמת הדבר דמאהבה הוא זה למה אינו מפרנסם פירוש אותו המיעוט הקצוב להם למזונותיהם למה זה אינו מידו הרחבה מבלי שיהיו חוזרים על פתחי נדיבי עם כי דייה לצרה היות פרנסתם בדוחק גדול להנצל בעבורה. ומשני שפיר כדי שניצול אנו בהם והיינו לזכות את הנותנים מדינה של גהינם משו"ה אינו מפרנסם בעצמו

עוד נקדים מ"ש שם בגמ' זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית והיינו שבאים עכו"ם ונוטלים בזרוע וכו' הרי דקארי להו קרא עניים לעכו"ם

וז"ש נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו פי' על היותך אתה הנותן ולא הקב"ה ומחמת כן תבא להתרשל וכדאמרי' התם מכאן יש פתחין פה וכו' וזהו ולא ירע לבבך מחמת קושייא זו דאדרבא בגלל הדבר הזה יברכך ה' וע"כ הניח לו מזונותיו עליך כדי לזכות אותך כמ"ש. וליכא למיפרך דקרא קאמר יברכך ה' ואילו ר"ע קאמר הצלה דגהינם דהנה ידוע דשכר מצות בהאי עלמא ליכא אלא אוכל פירותיהם בעוה"ז וע"כ קאמר כי בגלל הדבר הזה וגו'

ועוד קאמר דמטעמא אחרינא חייב לתת והוא כי לא יחדל אביון מקרב הארץ והיינו העכו"ם האוכלים את ישראל בכל פה וקראם בשם אביון עפ"י מ"ש ועניים מרודים וגו' וכיון שכן הלא זה דרכם לבא ליטול בזרוע ע"כ אנכי מצוך פתות תפתח את ידך לענייך ולאביונך ישראל לאפוקי עכו"ם ועי"ז יתקיים בך רישא דקרא דהיינו הלא פרוס וגו' ולא סיפא דקרא וגו'

עוד אפשר לומר מ"ש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וגו' דמה נתינת טעם היא זו ועוד מ"ש ע"כ אנכי מצוך לאמר דמהו לאמר. ונקדים מאי דאיתא בשבת דקנ"א ע"ב תניא ר"א הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זאת שאם הוא לא בא בא בנו ואם בנו לא בא בן בנו בא שנאמר כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם א"ר יוסף נקיטינן האי צורבא מרבנן לא מעני והא קא חזינן דמיעני אהדורי אפתחא לא מיהדר. א"ל רבי חייא לדביתהו כי אתא ענייא אקדים ליה ריפתא כי היכא דלקדמו לבניך א"ל מילט קא לייטת להו א"ל קרא כתיב כי בגלל הדבר הזה וכו':