זרע יעקב קנו

אמר רבא הלכתא תליוהו וזבין זביניה זביני ולא אמרן אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא ובשדה זו נמי לא אמרן אלא דלא ארציי זוזי אבל ארציי זוזי לא. ופירשב"ם דלא ארציי זוזי לא מנה המעות גילה דעתו דבעל כרחו מקבל ע"כ. אבל הרשב"א ז"ל פי' ה"ד הרב כשימ' דלא ארציי זוזי הוא כלומר שלא ראינוהו מדקדק במעות אם יפות הן אם רעות והוא מלשון אסור להרצות מעות כנגד נר חניכה ע"כ

והתוס' ז"ל כתבו בד"ה ואפי' בשדה זו וכו' דלפי הספרים רגרסי לא ארציי ליה משמע דבעי למימר דכי אמרי עדים בפנינו מנה לו הוו זביני אפי' בשדה זו וכי קאמר רבא דלא הוו זביני היינו כי אמרי בפנינו הודו לו שלא ראו נתינה המעות וכו'. הנה מבואר כדעת התוס' דס"ל בהא דתליוהו וזבין דקי"ל דהוי זביני דהיינו דוקא בדאיכא עדים שאומרים בפנינו מנה לו המעות יע"ש

וכן דעת הטו"ר ז"ל בסי' ר"ה סעי' ב' שכתב וז"ל בד"א שראו עדים שקיבל המעות אבל אם לא ראו אלא שהודה בפני' שקיבלם לא ע"כ. אבל הרמב"ם ז"ל לא ס"ל הכי שכתב בפ"י מה' מכירה ה"א דאע"פ שלא לקח הדמים בפני העדים ממכרו ממכר ע"כ וכבר השיגו עליו הראב"ד ז"ל וכתב דטעה בדברי רבו הרי"ף ז"ל והסכים דלעולם צריך שיתן בפני עדים וכו' יע"ש ודעת הסמ"ג ז"ל בעשין פ"ב קאי כדעת הרמב"ם ז"ל יע"ש

עוד כתבו התוס' שם בד"ה אמר רבא וכו' דלאו דוקא נקט רב הונא תליוהו דאפי' בלא יסורין אלא מחמת אונס ממון כי ההוא מעשה דפרדיסא שם ד"מ ע"ב הוי זביניה זביני וכו' יע"ש וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ז"ל בה"ד שכתב וז"ל א' האונס את חבירו כשהכהו או תלאהו או שהפחידו בדבר שאי אפשר לו לעשות וכו'. וכן דעת הרא"ש ז"ל ובנו הטו"ר ז"ל שם סעי' ד'

והנימק"י ז"ל כתב בפ' חזקת הבתים גבי עובדא דפרדסא וז"ל דמהא דפרדיסא שמעינן דמאן דמגזים לחבריה במידי דיכיל למעבדיה כגון הפסדת ממון או הנאה כ"ש הנאת נפשיה דאמר ליה אי לא מזבנת לו כך וכך דאית לך עבידנא לה כך וכך דאית להו לסהדי למכתב ליה מודעה להאי ולפרושי בה ידענא ביה באונסא דפלניא ואע"ג דלא עביד מאי דאמר ומחיל ליה אלא כיון דאמר עבידנא ויכיל למעבד היינו אונסו דמוכר וכל כהאי גוונא ע"כ. וכ"כ הר"ן ז"ל

ולענין אי בעינן שיתן האנס כל דמי שוויו או אפילו במקצת דמי שוויו הנה ראיתי להר"ב ז"ל בשי"מ בד"ה ולא אמרן אלא וכו' באמצע הלשון שהביא משם הרשב"א ז"ל וז"ל יש מפרשים שכתבו על ההיא דאמר אמימר תליוהו וקדיש קדושיו קידושין דה"ט משום כסף קדושיה ומכאן דקדקו דתליוהו וזבין אפי' בפחות מדי שיווי הקרקע זביני זביני דהא אשה מתקדשת בפרוטה וחשבינן לה כתליוהו וזבין וא"כ אף קרקע נקנה הוא בכל כסף הילכך אפילו תליוהו וזבין בפרוטה זביניה זביני. ועוד מביאין ראיה וכו' והרשב"א ז"ל חלק עליהם וכתב וז"ל ומסתברא לי שאין דברים אלו נכונים חדא דאנן דעתיה דמוכר אמדינן דאגב אונסי' וזוזי גמר ומזבין הא בלא זוזי לא ותליוהו ויהיב אין מתנתו מתנה והיאך אפשר שיתרצה בפרוטה על קרקע שוה ק' מנה וכו'. ועוד כי סתם לקח מסיקיריקון וחזר ולקח מבעה"ב מעט כסף הוא נותן לבעה"ב שכן דרכן של בני אדם וכו' ואפי' הכי קתני מקחו בטל וכו' ומאשה המתקדשת בפרוטה נמי לאו ראיה היא דכל אשה מתקדשת היא בכך ואפי' בנתיה דר' חייא מתקדשת בפרוטה והרי כל אשה כאילו דמיה קצובי' לקנות לבעל בפרוטה וכו' ואעפ"י שאין אונאה לקרקעות סתם במוכר מדעתיה הא באונסיה שאנו צריכים לרצויי מחמת מעות אין כאן מעות שיתרצו הבעלים בכך. ועוד נ"ל שאין הטעם בקידושי אשה משום כסף קידושיה שאם אתה אומר כן תליוהו וקדיש בשטר א"נ בביאה מאי איכא למימר ובודאי אמימר כל שקדשה קאמר בין בכסף ובין בשטר ובין בביאה וכו' אלא מסתבר לי דטעמא דאשה משום דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות כדר"ל דאמר טב למיטב טן דו וכו' ואגב אונסא והנאה זו גמרה ומקניה נפשה דאנן סהדי דבכל בעל ניחא לה וכו' עכת"ד יעש"ב

הרי מבואר בהדיא דס"ל להרשב"א ז"ל דגבי תלוהו וזבין לא קנה בנתינת קצת דמים. וכן נמי מבואר עוד שם בדמ"ט ע"ב מהש"ס ד"ה מי לא תנן וכו' והוא משם הרשב"א ז"ל באמצע הלשון שכתב וז"ל ולפי מה שכתבתי אני למעלה אם נתן לה מקצת מעות כדי שתחתום לו לא הוה זביניה זביני וכו' יע"ש

אשר מזה תמהני על מ"ש הרב מוהריק"ו ז"ל בס"ו שורש קפ"ה שדקדק שם מתוך תשו' הרשב"א ז"ל במיותסו' סי' רמ"ו והביאה מרן הב"י בי"ד סי'