זרע יעקב קנה

נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך. ויאמר המלך אחשורש וגו' מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן. חדא במ"ש ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי דמה זו שתיקה וכי הותר גופן לימכר לעבדים ולשפחות. ועוד מ"ש כי אין הצר שוה בנזק המלך מהו הנזק שיש למלך בזאת המכירה.ועוד במ"ש אחשורוש מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן לכאורה אין לו שחר דאיך כ"כ תקפתו שכחה בעוד ג' ימים ולא זכר שר ענין המכירה והדת אשר נתנה בשושן הבירה ואשר המלך והמן ישבו לשתות מהש' ועתה נהפך כגוי אשר צדקה עשה ונעשה מתמיה בדבר מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן והוא פלי. ועוד דמצינו לרז"ל בגמ' שאמרו דאחשורוש את האלקים הי' ירא והי' מתפחד ממה שעשה למלכי קמאי וא"כ למה חזר בו אח"כ ונתן יד לפושעים ולא מיחה בהמן ומי הי' מכריחו הלא הוא הי' מלך והכל בידו ואין מי יאמר לו מה תעשה כנראה דאיזה אונס הי' לו והוכרח לעשות כן ולנו לדעת מהו האונס

וכדי להבין פסוקים אלו הן קדם נבין סדרן של כתובים האמורים שם וכ"ת ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך ויסר המלך את טבעתו מעל ידו וגו'. ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך

ויש לדקדק בכתובים הללו טובא חדא במ"ש מפוזר ומפורד וגו' בכל מדינות מלכותך דמאי איכפת ליה אם הם מפוזרים בכל מדינות מלכותו, ותו במ"ש ודתיהם שונות מכל עם דפשיטא וזה כ"ע ידעי דכל אומה יש לה דת משונה משאר אומות ולא דוקא האומה ישראלית. ותו במ"ש ואת דתי המלך אינם עושים היאמן כי יסופר מלך קשה כמוהו מה כחם יפה להעביר על דת המלך. ותו במ"ש ולמלך אין שוה להניחם למה דוקא למלך אין שוה להניחם דמשמע אבל לעם שוה להניחם והוא תי' דאי מדינא חייבים למלך ולהדיוט אחת דתו. ותו במ"ש יכתב לאבדם למה הוצרך שיהיה הדבר בכתיבה הול"ל יגזור לאבדם והגם שהי' צריך לכתוב לשלוח לכל מדינות המלך אחר הגזירה הי' שולח כתבים. ותי במ"ש ועשרת אלפים וגו' דאי מדינא חייבים מתן דמים מאי עבידתייהו. ותו למה נתן סכום זה לא פחות ולא יותר. ותו במ"ש אשקול למה זה בא במשקל הול"ל אתן. ותו במ"ש ע"י עושי המלאכה מאי נפקא מינה אם הוא ע"י עושי המלאכה או בינו לבינו. ותו במ"ש להביא אל גנזי המלך למה הוצרך לפרש מה יעשה מהכסף הליועץ המלך נתנוהו ואמר שיתנם למלך והוא יעשה מהם מה שלבו חפץ ומוהרמ"א ז"ל פי' דהנה יש מטבעות המיוחדות ליתן במשמרת בית גנזי המלך והם הגדולים וטובים מהכסף הטהור ולמטה מהם הם הניתנים להוצאה ואמר כי הוא יתן יו"ד אלפים ככרי כסף ממטבעות הראויות להביא אל גנזי המלך כי יהיה הכסף טוב מאד ע"כ. ולדרכינו יבא על נכון. ותו במ"ש המלך הכסף נתין לך והעם וגו' דמהו הנדיבות הזה למחול כסף אשם סך גדול כמוהו וליתן לו העם במתנה ולא במכירה

אמנם נלע"ד שיובן הכל עפ"י מאי דגרסי' בפ' חזקת הבתים דמ"ז ע"ב וז"ל אמר רב הונא תליוהו וזבין זביניה זביני מ"ט אגב אונסיה גמר ומקנה ופירש רשב"ם ז"ל מי שתלוי אותו או עשו לו יסורין עד שמכר וקבל הדמים ואמר רוצה אני זביניה זביני ואינו יכול לחזור בו ודוקא מכר אבל מתנה לא הוייא מתנה דכיון דלא מקבל מידי לא גמר ומקני כדמוכח לקמן. אגב אונסי גמר ומקני דמתוך יסורים גמר בלבו ומקני הואיל ואיכא תרתי יסורים ומתן מעות דלא מפסיד מידי

מותיב רב הממנונא לקח מסקיריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ואמאי התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומקני הא איתמר עלה אמר רב ל"ש אלא דאמר ליה לך חזק וקני אבל בשטר קנה ולשמואל דאמר אף בשטר נמי לא קנה מאי איכא למימר מודה שמואל היכא דיהב זוזי. ופירשב"ם ז"ל לקח מסיק' מגזלן נכרי הורג נפשות על עסק ממון שאומר לו שא קרקע זו והניחני ומתנה זו לא הוייא מתנה דאפי' למ"ד תליוהו וזבין ז"ז תליוהו ויהיב לא הוי מתנה והילכך לא קנה הסיק' וכו' ואפי' חזר ולקח מבעה"ב שכתב לו שטר או במתנה וכו' אפי"ה לא קנה לוקח דמחמת פחד דסיקרי' הקנה לו ללוקח ומודה שמואל דהיכא דיהיב זוזי זה הלוקח מסיק' כשחזר ולקח מבעה"ב יהב ליה זוזי לבעה"ב דאגב דמקבל זוזי גמר ומקני והיינו תליוהו וזבין וכו':