זרע יעקב קנד

דרוש לשבת זכור

עלינו לשבח לאדון הכל הנפרע לנו מצרינו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו מצילנו מידם כאשר עשה בימים ההם ובזמן הזה בקום עלינו אדם זה המן הרשע בקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד ויאר לנו נהרו"ת תבק"ע אר"ץ: בקע כשחר ואת כ"ל העודף מירא דכייא כ"ל שישנו באסת"ר ימיני והדסה צדי"ק וצד"ק צד"ק ושלו"ם נשקו וישבת המן תולין לו בזכות אחרים וזרע מרעים תולין חוצה לו ונהפוך הוא ויפול בשחת יפעל וזו היא גדולתו ית' לעיני כל העמים להראות עוצם אהבתו לישראל עמו כי מלבד הצלתם כי רבה היא עוד בה כי שלח ידיו במבקשי רעתם ונפקא מינה טובא

כאשר כת' הקודמים ז"ל כתבו דהנה מי שהיה בתוך צרה וניצול יש במשמע לומר כי לא מאהבת ה' אותו הצילו רק מסיבת שלא נתחייב בה עפ"י עונו לקיצפון הזה. ויש במשמע כי ראוי היה לכך אלא דמאהבת ה' ית' איתו כבן המתחטא טרח להצילו ובמה יוודע זה אם בצאתו מהצרה לא תאונה רעתו לרודף עצמו רק הצלה לחוד ותו לא אז יש להוכיח כי לא מאהבה היה לו זולת כדבר האמור שלא נתחייב בה עפ"י עונו. אך אם ינצל מהצרה ונהפוך הוא כי יפול הרודף בשחת יפעל לו אז עדות יש בדבר דמצד אהבה רבה שאוהב אותו הקב"ה הצילו מהצרה ההיא ע"כ

ובזה אפשר לפרש כונת הכתובים בתהלים וכ"ת ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי: רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה: ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי קול אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה וגו' לא אירא מרבבות עם וגו' קומה ה' הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת: דיש להבין מהו הויכוח שיש לדהע"ה עם האויבים שאומרים לו דאין ישועתה לו באלהים ומהו הנתינת טעם שאמר כי הכית את כל אויבי לחי כדי להודיע דהישועה בא לו מה'

ולפי האמור ניחא והכונה דרבים אומרים לנפשי כי כל הישועות שעשית לי לשעבר לא מן ה' היו לי וא"כ בצרה דאבשלום קרוב להיות לנפול בידו למצא עוני ואין מציל אמנם לבי אומר לי כי מידך היו לי באהבה רבה וז"ש ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי לא מחוסר עון אשר חטא ובזאת אני בוטח כי לא אירא מרבבות הקמים עלי ומהר קומה ה' הושיעני אלהי כאשר עשית עד כה וא"ת מי גילה לך כי עד הנה משום אהבה הוו לז"א כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת מלבד ההצלה שהצלתני. וזה ראיה וכו'

ועפי"ז יתכן לפרש כונת הפוסקים בישעיה סי' מ"ט וכ"ת היוקח מגביר מלקוח ואם שבי צדיק ימלט: כי כה אמר ה' גם שבי גבור יוקח ומלקוח עריץ ימלט ואת יריבך אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע: והאכלתי את מונייך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב. והכונה כי ישראל הנאנחים בגלות המר הזה מאנה הנחם נפשם דאף כשיצאו מן הגלות צר להם דכמה יודע לעיני העמים דאכתי חביבותיה גבן דעוד יאמרו בגויים דלא מאהבה הם ניצולים כי אם שלא נתחייבו עוד לישב בגלות כי כבר נתכפר להם עונם אכן אם היה מציאות לשבות ממנו שבי בצאתם מרשותם זה היה אות מיפת חותך דבאהבתו גאלם דאל"כ הרי ניצולו

וז"ש היוקח מגבור שהם או"ה מלקוח אף כי שבי צדיק שהם ישראל ימלט כי היכי דנימא עדות יש דתני אהבה רבה ויהי כמשיב דנקל הדבר להיות כי כה אמר ה' גם שבי גביר יוקח ומלקוח עריץ ימלט וגו' וגדולה מזאת אעשה לכם להראות העמים חבתכם כי אאכיל את מוניך את בשרם וגו' אז יאמרו בגוים כי מפני אהבה. אני ולא מלאך הוא הגואל וזהו וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגו'

וזה יהיה כונת מ"ש אדונינו דהע"ה ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם. בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי והוא דשאל מה' דמלבד דחנני והקימני עוד בה כי אשלמה להם ואשלוט בהם ובזאת ידעתי כי חפצתי בי ומאהב' עשית דאל"כ הי' די כי לא יריע אויבי עלי בלבד ולא לנקום וכו'

זאת מצאני בנס הנפלא אשר נעשה בימים ההם ובזמן הזה להודיע אהבתו יתברך עם ישראל עמו שמלבד הצלתם שלטו באויביהם כמש"ה ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. ועוד מצינו הפיכה אחרת שהיתה בעיקר הנס דאחר שגזר אומר אחשורוש לאבד לשונאיהם של ישראל ונכתב ונחתם בטבעת המלך כשבאה אסתר לפני המלך ואמרה כי נמכרנו אני ועמי וגו' נהפך לאיש אחר ואמר מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן

והן אמת דצריך להתבונן טובא בכתובים הללו כי