זרע יעקב קנג

נימול לח' שכך שנו רז"ל במשנה קטן נימול לח' ותפסו בלשונם קטן לומר דאפי' שלא כלו חדשיו. ומביא ראיה שפיר מט' כשם שנימול יצחק שהרי הקדמנו בשם המפרשים שרוב הצדיקים גם המה נולדים למקוטעים ואפשר דגם יצחק בהיותו צדיק נולד למקוטעים ונימול לח' ש"מ דלא פליגי

ואהמ"ר תמהני על רוב חכמתו ובקיאותו איך נעלם ממנו דברי הגמרא במ' ר"ה די"א ע"א וז"ל בפסח נולד יצחק מנ"ל דכתיב למועד אשוב אליך אימת קאי אלימ' בפסח וקאמר ליה בעצרת בחמשין יומין מי קא ילדה ואלא דקאי בעצרת וקאמר ליה בתשרי אכתי בה' ירחי מי קא ילדה אלא דקאי בחג וקאמר בניסן אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה. תנא אותה שנה מעוברת היתה סוף סוף כי מדלי מר יומי טומאה בצרי להו. אמר מר זוטרא אפי' למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין יולדת לשבעה יולדת למקוטעין ע"כ. הרי בהדייא דיצחק נולד לז' מקוטעין וא"כ מה לו להביא עצות מרחוק ממרע"ה וממ"ש המפ' דרוב צדיקים נולדים למקוטעין ובדרך אפשר קאמר מסברא דנפשיה דגם יצחק בהיותו צדיק נולד למקוטעין מאחר דכבר הוא ש"ס ערוך באופן שדבריו תמוהים

ובזה יתבאר היטב כונת המאמר הנז' וימל אברהם את יצחק בנו בן ח' ימים הה"ד ובן ח' ימים וגו' והכונה דמאחר שמצינו שאברהם מל את יצחק לח' ימים עם היות לידתו למקוטעין מזה למדנו פי' ובן ח' ימים ימול לכם שהוא כולל כל הילודים הקטנים עם הגדולים והכל לאתויי אף הקטנים הנולדים למקוטעים

אמרתי בתתילת דברי וצויתי את ברכתי לכם רומז ונרמז המחלוקת שיש בפוסקים באב המוהל את בנו בענין הברכה דהרמב"ם ז"ל ס"ל דיברך למול את הבן וכל הפוסקים חלקו עליו דאין לחלק ויברך על המילה. והרב מור"ד על הברכי"ם כתב דשמע דעל דרך האמת יש לברך על המילה בכל אופן יע"ש

והנה הרב ז"ל לא גילה סודו מ"ט צ"ל על המילה ונ"ל במ"ש רבינו האר"י ז"ל בעה"ח ש' העיגולים ענף ה' וז"ל עוד צל"ד דספי' המל' דבכל ספי' ופרצו' היא בחי' העטרה שעל הצדיק הנקרא יסוד אות ברית קדש. נמצא דהמילה הוא נעשית בבחי' המל' שהיא ה' אחרונה שבש' ולזה אפשר דצ"ל על המילה לרמוז זה דהיינו ה' מילה

ואני שמעתי באומרים לי דכתוב באשל אברהם דיכוין המוהל כי מילה גי' פ"ו ע"ה דהיינו אלהים שהוא דין ובאומרו על המילה בתוס' ה' נעשה מס' צ"א דהיינו הוי"ה ואדנות ובזה יכוין למתק הדינין וא"כ אפשר דזהו ג"כ הטעם דצ"ל על המילה איך שיהיה גם כבר כתבנו לעיל משם הרב בעה"ט דתי' לכם גי' המילה. מעתה זהו שרמזתי בנושאי מקדם וצויתי את ברכתי ר"ת אב לכ"ם גי' המילה שם רמז דברכת האב ג"כ היא על המילה ודלא כהרמב"ם ז"ל וכמ"ש

חזרתי ואמרתי דשם רמז למ"ש לעיל משם הזוה"ק דע"י המילה יש השראת שכינה בישראל ע"כ מ"ש הרב מענה לשון משם הזוה"ק דתי' ברכה הוא כינויי לשכינה וכן דרשו בפ' וה' ברך את אברהם שהשרה עמו שכינה וזהו שרמזתי וצויתי והוא לשון צוותא ע"ד כל העולם וכו' לצוות לזה את ברכתי דהיינו שכינתי לכם דהיינו ע"י המילה וכמ"ש

חזרתי ואמרתי דאפ' לרמוז מ"ש בזוה"ק פ' לך לך וז"ל תנא כל מאן דקריב בריה לקברנא דא כאלו אקריב כל קרבנין דעלמא לקמיה דקב"ה וכאילו בני מדבחא שלימתא קמיה. עו"נ מ"ש הרב הנז' משם המ"ר דדרשו בפ' ולא חפץ בברכה זה דם הקרבנות שקרויין ברכה כמד"א מזבח אבנים וגו' אבא אליך וברכתיך. ובזה פי' רמז הפ' ברכת ה' היא תעשיר כמ"ש חדשים לקטורת שמעשיר. וזהו שרמזתי וצויתי את ברכתי דהיינו הקרבנות לכם דהיינו ע"י המילה הרמוזה בתי' לכם

ולנו בנ"י אמרתי רמו רמזתי על גאולתינו ועל פדות נפשינו דבע"ה השתא הכא עבדי לשנה הבאה וגו' בני חורין שהיא שנת ת"ר כמ"ש בזוה"ק וזהו שרמזתי וצויתי את ברכתי דהיינו השראת שכינה וקרבנות לכ"ם אותיות מלך דהיינו מלך המשיח שיבא במה"ב ויבנה בית קדשינו ותפארתינו ושם נקריב לפניך את קרבנות חובותינו ואימתי יהיה האות הזה לז"א בשנה הששית דהיינו כל א' כלול מי' וי' מי' הרי שש מאות שם רמז למ"ש בזוה"ק בשנת שש מאות שנה לחיי נח יראו עינינו וישמח לבינו בעו"ק אכי"ר: