זרע יעקב קנב

קאמר אימתי הבן חביב כשמתחיל להשיח. ואם תונח המילה עד אותו זמן יהיה נמנע מלמולו מסיבת אהבתו אותו ודו"ק

עוד יתכן לומר בכוונת השאלה קטן לכמה נימול באופן אחר עד"ז בהקדים מאי דאמרי' בפ' ר"א דמילה דקל"ב בהא דמילה דותה את השבת א"ר יוחנן דילפינן לה דאמר קרא ביום ביום ואפי' בשבת ורב אחא בר יעקב אמר ביום איצטריך לומר ביום ולא בלילה אלא מדקאמר קרא שמיני שמיני ואפי' בשבת. והכונה דעיקר קרא דוביום הח' מיותר לגמרי שהרי פ' מילה כבר כתובה באורך באברהם א' ולמה נשנית אחר מתן תורה אלא לחדש זה דביום ולא בלילה שמיני ואפי' בשבת. ופריך האי שמיני מבעי ליה למעוטי שביעי ומשני שביעי מבן ח' ימים נפקא ופריך אכתי מבעי ליה חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דאי מחד דהיינו מקרא דבן שמנת ימים הו"א שבעי הוא דלא מטא זימניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא דהא מבן ח' ימים אמר קרא דמשמע דכל שאינו בן ח' לאו בר חייובא הוא אבל אה"ן דמת' ואילך הכל מצוה וביום שהוא רוצה לעשות עושה ומשוה"כ איצטריך ביום הח'. אלא מחוורתא כדר' יוחנן נאמר דביום אפי' בשבת ע"כ

נמצא כפי זה דאי לאו קרא דנישנית בסיני וביום הת' הו"א דדוקא פחות מח' עיכובא אבל למעלה מח' כל הימים הם מצוה ואם כן על זה שאל השואל קטן לכמה נימול כלומר התינח בישראל גמור דנתחדשה תורה דביום הח' ימול דאחר מתן תורה דלמעלה מח' נמי עיכובא אבל ביליד בית ומקנת כסף דהם עבדים ולאו ישראל נינהו וכן בני קטורה שכתב הרמב"ם ז"ל בה' מלכים דבני קטורה הם וזרעם חייבים במילה ונאמר עליהם מבן ח' ימים דלא נתחדשה התורה בהם לומר דלמעלה מח' נמי עיכובא הוא אפשר דלגבי דידהו למטה מח' הוי עיכובא בל למעלה מח' לא הוי עיכובא

ולזה השיב המשיב כך שנו רבותינו קטן נימול לשמנה ר"ל מלראות שאמ' במשנה סתם קטן נימול לשמנה דנכנס כל מין קטן שראוי לימול צריך שיהיה לח' ואפי' יליד בית ומקנת כסף ולא חילקו בין ישראל ליליד בית ומקנת כסף ודאי דהכי קי"ל לרבנן דלא שנא ישראל ולא שנא יליד בית ומקנת כסף וב"ק כולם נימולי' לח' דוקא ולמעלה מח' עיכובא הוי כדין ישראל ואין חלוק ביניהם

והביא ראיה לזה מיצחק אע"ה שנימול לח' דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו מבן ח' ימים כאשר ציוה אותו אלהים הר דהגם שעדיין לא נתחדשה הלכה דלמעלה מת' נמי דוקא מל אברהם את יצחק ביום הח' ולא אחרו יותר ואין לומר דשאני אברהם אע"ה דהיה מן הזריזין מקדימי' למצות ומפני זה כהשגיע יום הח' מלו דא"כ מהו שאמר כאשר ציוה אותו אלקים דאי קאי על עיקר ציווי המילה צריכא למימר ודאי שמחמת ציוויו ית' עשה כן אלא מ"כ דר"ל דזה הענין שמלו לח' ולא אחרו עוד היה עפ"י הדבר שה' ציוה לו שלא יעבור מיום הח' והלאה דמת' ומעלה נמי הוי עיכובא. ומאחר שלא מצינו ציווי פרטי ע"ז חוץ מפ' המילה ש"מ דמש"ה ומבן ח' ימים ימול פירש לו לאאע"ה דהכונה הוא דח' לעיכובא למעלה ולמטה וא"כ אפי' בעבדים כגון יליד בית ומקנת כסף וב"ק כל מין קטן ח' עיכובא הוי

אשר בזה יובן כוונת המאמר כמ"ר וז"ל וימל אברהם את יצחק בנו בן ח' ימים הה"ד ובן ת' ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם ע"כ דצריך להבין למה הוכרח לומר הה"ד וכו' ולדרכינו יבא על נכון והכונה לומר דמאחר שמצינו שא"א מל את יצחק בנו בן ח' ימים דוקא הגם שעדיין לא נתחדשה הלכה דמח' ומעלה נמי עיכובא הוי למדנו מזה דפי' ובן ח' ימים ימול לכם כל זכר הוא בדוקא ולא מת' ומעלה והכל לאתו' אפי' יליד בית ומקנת כסף וב"ק כל מין זכר נימול לח'

ובהיותי בזה חזות קשה. הוגד לי במה שראיתי להרב עיר דוד ז"ל בבית החכמה פ' תצוה שפירש בכונת מאמרינו וז"ל נ"ל בכונת המ' ע"פ מ"ש חז"ל דמרע"ה נולד לששה חדשים ויום א' כי היולדת לז' יולדת למקוטעים וכתבי המפרשים שרוב הצדיקים נולדים למקוטעים מטע' כדי שיצאו מהרה לאויר העולם לא כן הרשעים דהם יוצאים במילואות החדשים שלמים להיות עתידים להכעיס לבוראם לזה מאחרים יציאתם לאויר העולם וכו'. וזהו ששאלו תלמידיו לר' תנחומא ותפסו בלשונם קטן לכמה נימול דודאי ולד שכלו חדשיו נימול לשמנה כדאי' במדרש שמצד מדת רחמים ציוה הקב"ה למולו ביום הח' ולא קוד' לכן כדי שיהיה בכחו. ולזה שאל. הקטן שעדיין לא כלו לו חדשיו שנולד למקוטעים לכמה ימים נימול שמא יוסיפו לו עוד ימים יותר משמנה להיות תש בכחו יותר ממי שכלו לו חדשיו. לזה השיבם ר' תנחומא שהוא