זרע יעקב יד

ע"כ באו לדרוש תורה מפי הרב ז"ל אם יש יכולת לתת מאותם המעות להחכם הנז' או"ד כבר זכו בו חכמי עה"ק צפת בהנהו זוזי ואין לשנות בהם

והוא הדיין דן את הדין וצידד להתיר בראיות ברורות לעשות בדבר הזה והעלה וז"ל אם הגבאים גבאי ההקדש. את ה' הם יראים כה יעשו ויוסיפו לתת להחכם השלם ההוא חלק יפה ונקי לכלכל את שיבתו הוא ובניו ולא ח"ו שיעקר ההקדש ההוא אלא ההקדש במקומו מונח רק שיקדימו להקרוב בחלק יפה לפי הצורך והם יקחו חלקם וכו' יעש"ב

עוד נקדים מ"ש המרדכי ז"ל והביאו מר"ן הב"י ז"ל בסי' רנ"א וז"ל מדאיתא בירושלמי תבא מאירא למי שמאכיל את אביו מעשר עני יש ללמוד דמי שהפריש צדקה לעניים לא יפרנס את אביו עני ממנה שלא תבא לו מאירה ע"כ

והנה בדברי המרדכי אלו איכא למידק דהרי איהו גופיה כתב באותו פרק וכמו שהביא דבריו מר"ן הב"י ז"ל משמו לעיל מזה וז"ל מדאמרינן בנדרים כל הנופל לידי ענייות איני נופל ליד גבאי תחילה שמעינן שאדם הנותן צדקה לסתם עניים שקרוביו עניים זוכים בה וכ"כ הכלבו בשם ר"מ שאדם שנדר מעות לצדקה יכול ליתנם לקרוביו וכן המעשר יכול ליתנו לעניים קרוביו עכ"ד. הרי בהדייא דדעת המרדכי להתיר לקרובי המקדיש ולית ביה משים תבא מאירה אלא אדרבא ברכות לראש המקרב את קרוביו וא"כ מאי שנא מההיא דיליף מהירושלמי דתבא מאירה וכו' וליכא למימר דשאני התם כי לא פירש מה יעשה מהם דבמפרש סתמא קמיירי וכדקאמר לסתם עניים ומשו"ה מצי יהיב ניהליה לקרוביו דהרי התם נמי סתמא הוי שהרי במעשר עני איירי דמצי יהיב ליה למי שרוצה והכא. נמי שמפריש סתם ואפי"ה קא פסיק ותני בהדייא דלא שרי ומכ"ש

והנלע"ד לחלק והוא פשוט דשנא ושנא. דבשלמא ההיא דמעשר עני דיליף מהירושלמי דמיירי באביו אמרי' שפיר תבא מאירה וילפינן מינה דהמפריש צדקה לא יפרנס אביו העני ממנה משום דטעמא דמסתבר הוא דכיון דבנו מחייב להדורי פתחא לפרנסת אביו וכמ"ש בירושלמי פ"ק דקידושין תני רשב"י כבד אח או"א בין יש לו בין אין לו ואפי' הוא מחזיר על הפתחים וכו' והובא בב"י בסי' ר"מ א"כ משו"ה הוא דאינו זוכה בהקדשו שהרי פטר נפשיה בממון אחרים ומהאי טעמא אמרי' תבא מאירה אמנם היכא דקרוביו נינהו דאין החיוב מוטל עליו לפרנסם דאי בעי יהיב ואי בעי מיהדר אפיה מינייהו אז שפיר זכו קרוביו בהקדש הקרוב הלזה דהרי אינו מציל את עצמו בממון אחרים דמי חייבו להפטר הימנו ופשוט הוא

מעתה נבא לכונת הפסוקים וזהו אומרו כי יהיה בך אביון דהיינו בקרובים שלך והיה האיש ההוא מאחד אחיך דהיינו המיוחד שבאחיך שהוא ת"ח רשום כנדון מוהר"ה דב' ז"ל לא תאמץ את לבבך וגו' מזה אחיך האביון שלא לתת לו בטענת אומרך איכה אציל עצמי ואתנה לקרובי במעשה הצדקה אשר קצבתי לאחרים וקללה תחשב לו ח"ו אל תאמר כן אלא אדרבא פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו דהיינו לרמוז מאי דפסיק ותני הרב לחם רב שיתנו להקרוב ההוא חלק יפה בתחי' לכלכל את שיבתו וזהו די מחסורו

וא"ת היאך אתה מתיר לעשות כדבר הזה והרי מההיא דירושלמי שמעינן דתבא מאירה להאמאכיל את אביו מעשר עני ומהא שמעינן דהמפריש צדקה לא יפרנס את האב ממנה והכא מאן שרייה. לזה יהיב טעמא וקאמר אשר יחסר לו פי' שאני אביו דבלאו הכי אתה מצוה להחיותו ומשו"ה לא מצית יהיב ליה דמציל עצמו בכך וע"כ אמרו תבא מאירה וכו' משא"כ בשאר הקרובים דאם לא תתנה לו יחסר לחמו שהרי אין אתה מצוה להחיותו כי ע"כ ליכא למימר תבא מאירא ומשו"ה הוא דמצי זכי בה והיינו דקאמר אשר יחסר לו דהיינו לחלק מההיא דאב לכל שאר הקרובים אליו: א"נ אפשר לפרש כונת הפסוקים במאי דכתב מוהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' קס"ח על רו"ש אחים שהיו עוסקים בסחורה זה כמה ימים לסוף נפטר שמעון לב"ע וחל"ש ולא נמצא שם ראובן אחיו כי מת חוץ לעיר ובעת פטירת שמעון ציוה שיאמרו לאחיו שיתן ממונו ב' אלפים לבנים ליתומות וכו' ובאו דייני אותה העיר אצל ראובן שיתן להם הב' אלפים שהקדיש ליתומות שהן אביהן של יתומים וקי"ל האומר תנו מאתיים דינרים לעניים יתנו לעניים של אותה העיר וטוען ראובן שיש במשפחתו עניים מרודים ויתומים בני אחיהם וענייך ועניי עירך ענייך קודמין וכו'

והשיב דנ"ל שאין בידו לעשות רק אם ישנן בעיר אז יתן להן כשאר היתומות ואעפ"י שנראה שיש קצת מחלוקת בזה מ"מ דעתי למעשה כמו שאומר