זרע יעקב קמט

לפי שקורבת האבות אינה אלא מצד הגוף וז"א אל תבטחו בנדיבים בבן אדם כלומר שמצד היותו בן אדם שהבניות שלו מצד היותו אדם מן האדמה אין לו תשועת הנפש כי תצא רוחו ישוב לאדמתו ואז אבדו מחשבות הגוף כלם ואז תתפרד חבילת קורבת האבות עם הבנים. וכיון דמאמר אל תבטחו בנדיבים דקאמר דוד הוא להזהיר שלא יבטח האדם לעוה"ב בזכות אבות מהטעם הנז' לז"א טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים כלומר כי גם כי האדם התולה בטחונו בעוה"ז שיהי' לו בנים ועושר בזכות אבותיו טוב הוא דכך היא המידה דאבא מזכה ברא בעוה"ז עכ"ז אני אומר לך דטוב לחסות בה' שהוא בעבור רחמיו וחסדיו יטיב לו בעוה"ז מבטוח בנדיבים בזכות אבות דיותר טוב לאחוז מדת הבטחון בה' ולא בזכות אבות אפי' בעוה"ז יען כי בטחונו בהקב"ה הוא מועיל לו אפי' לעוה"ב מה שאין כן זכות אבות. ומה שהזכיר שמו של דוד כבר כתבתי לעיל שכן דרך להזכיר שם המדבר כשיש לו שייכות בדבר וכן קרה זה לדוד שלא הציל לאבשלום מגהינם לגמרי שאעפ"י סמכבדים אותו בזכות דוד מ"מ מצטער ועומד על פתחה של גהינם כמ"ש רז"ל אלו דבריו ז"ל וש"י

ועפ"י דרכו דרך הקדש מה מתוק לחכי לפרש בזה כונת המאמר במ' מנחות דכ"ט וז"ל בעא מיניה ר' יהודה נשיאה מר' אמי מ"ד בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים א"ל כל התולה בטחונו בהקב"ה הוי ליה מחסה בעוה"ז ובעוה"ב ע"כ. דצריך להבין מאי נתקשה ר"י נשיאה בפ' זה ומה תירץ לו ר' אמי ולפי"ה ניחא והוא דנתקשה על הכתוב באומרו בטחו בה' עדי עד דמשמע דודאי יש זמן דעכ"פ תולה אדם בטחונו בה' ואינו צריך לאזהרה ואינו בא להזהיר אלא שיהיה בטחונו בה' עדי עד בטחון שאין לה הפסק ואינו מובן דלא ימנע אי מדתו שיש לו הבטחה באיזה זמן בלא אזהרה נמי יש לו לעולם ואי אין מדתו בכך בשום זמן לא יהיה לו הבטחה אפי' באזהרה. אמנם הכונה שבא להזהיר על הבוטח בזכות אבות בעוה"ז שיש לו הבטחה לזכות בעניני העוה"ז מכח דאבא מזכי ברא בעוה"ז דאף דדבר זה אין בו צד איסור והאמת הוא דאבא מזכה ברא מ"מ אני מזהירך דאף דעכ"פ ידענא בגווך דיש זמן דע"כ אתה תולה בטחונך בהקב"ה לזכות לעוה"ב דלעוה"ב אבא לא מ"ב היותר טוב הוא כי בטחו בה' עדי עד אפי' בעוה"ז ונתן טעם לזה יען כי כל התולה בטחונו בהקב"ה הוי לו מחסה בעוה"ז ובעוה"ב וטוב לו לאחוז בבטחון שאין לו הפסק משא"כ בתולה בזכות אבות דהוייא לה הפסק יען דלא תחון זכות אבות כי אם בעוה"ז ולא לעוה"ב

ובזה אפשר לפרש כונת כמזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עש"ו אל יתן למוט רגליך וגי' ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשיך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. ונבין ג"כ מאחז"ל שדרשו במזמור זה בפ' ויצא על יעקב אבינו ע"ה וז"ל אשא עיני אל ההרים אל ההורים למלפני ולמלעבדני. מאין יבא עזרי אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים וכל טוב אדוניו בידו ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי ח"ו לית אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' עש"ו אל יתן למוט רגליך וגו' ה' ישמרך מכל רע וגו' ה' ישמר צאתך ובואך וגו'

וי"ל דמעיקרא מאי סבר יעקב אע"ה לומר אשא עיני אל ההרים שהם האבות ואח"כ מאי סבר דחזר ואמר ליה אנא מוביד סברי מן בריי. ועוד דאיך עלה בס"ד של יעקב אע"ה בחיר שבאבות שלא לבטוח בה' ח"ו. ועוד דלפי"ז מאמר הכתוב בא בכפל שעל זה ששם בטחונו בהקב"ה היה דבר ה' אליו להבטיחו אל יתן למוט רגליך וגו' ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך ולמה אמר עוד ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם לכאורה הוא מיותר

אמנם לפי האמור א"ש והוא דיעקב אע"ה בהיותי הוא מצטער על עצמו בראות את עצמו בידים ריקנייות ס"ד למימר אשא עיני אל ההרים אלו האבות מאין יבא עזרי שאתלה בטחוני בהם שזכותם יגן עלי שכן הוא המידה דאבא מזכה ברא בעניני עוה"ז בעושר וכיוצא חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן בריי איני צריך לתלות בזכות אבות אלא עזרי מעם ה' עש"ו ועל זה היה דבר ה' אליו להבטיחו אל יתן למוט רגליך וגו'

ואמר עיד ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם הכונה ע"ד מ"ש ז"ל בפ' בריך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ברוך אתה בבא' בעוה"ז וברוך אתה בצאתך לעוה"ב והרצון בזה לומר כי תחת שתלה בטחונו בה' ולא תלה בטחונו באבות ואמר עזרי מעם ה' עש"ו היה שכרו לפניו לשמור צאתו ובואו דהיינו בין בעוה"ז ובין בעוה"ב. וז"א ה' ישמר צאתך וגי' מעתה ועד עולם והוא בנותן טעם למה חזר ואמר עזרי מעם ה' מפני