זרע יעקב קמח

התוס' בסוטה גבי ההיא דאתייה לאבשלום לעלמא דאתי ע"כ. והרואה יראה דלא הוצרכו התו' לתי' זה אלא בהא דאבשלום דאתייה לעוה"ב אבל בזכיית עוה"ז לא הוה קשה להו מידי וראיה לזה דבכמה מקומות מצינו שהאבות מזכין לבני' בעוה"ז כמו בעון העגל וכיוצא ולא הוקשה להם אלא בזכיה דעוה"ב

אשר בזה נסתלקה ג"כ קושית הרב מוהריט"א ז"ל שכתבנו לעיל דהקשה עמ"ש חז"ל דבזכות האבות יצאו ישר' ממצרים דהא אמרי' דאין אבא מזכה ברא. ולפי דברי רז"ל והרשב"א ז"ל הללו שכתבו דלזכות בעוה"ז אבא מזכי ברא לא קשיא ולא מידי דהכא שאני דהוא לזכות בענייני עוה"ז דהיינו להוציאם מגלות מצרים וכגון דא אמרי' אבא מ"ב

ותבט עיני להרב מוהר"ש יפה ז"ל שם שנתן טעם נכון לחילוק זה של הרשב"א ז"ל מפני שקורבת האב עם הבן היא מצד הגוף לבד לא מצד הנפש ולכן בעוה"ז הגופניי יועיל האב להבן והבן להאב כי אחדים הם וברא כרעא דאבוה אבל בעולם הנפשות שאין ביניהם קורבה אבא לא מ"ב. ומ"מ ברא מזכה אבא אפי' לעוה"ב מפני שגרם מציאותו והו"ל כאילו הוא עשה הזכיות דאלמלא הוא שהולידו וגדלו לתורה ולמצות לא היה יוצא צדיק ומפני כן זוכה אף לעוה"ב כדין גדול המעשה אבל הבן לא גרם לידת האב לכשנאמר שתועיל זכות האב על הבן אפי' בעולם הנפשות דלא נשאר להם שום קורבה ודוקא בעוה"ז כיון דכניף אחד דמי כמו שמציל הקב"ה גוף האב עצמו בזכותו כן מציל את בנו בזכותו יע"ש

ודבר ה' בפיהו אמת שכן כתב רבינו הקדוש האר"י ז"ל זיע"א בשער המצות פ' יתרו במצות כבוד או"א דאין לבנים שום יחם וקירבה עם נשמות אביהם ואימותם כלל ואדרבא מצינו לפעמים רבות אדם נבזה ושפל עד קצה האחרון יוליד בן צדיק גמור וחכם גדול ונשמתו למעלה מנשמת אביו וכו'

אלא דשם כתב רבינו ז"ל דזהו על הרוב דאינם משורש א' ואין להם יחס זע"ז אבל לפעמים ימצא שהאבות והבנים הם משורש א' ויש להם יחם וקורבה זע"ז וכו' יעש"ב וא"כ לפי"ז נפקא מינה דכשימצא שהאבות והבנים הם נשמו' משורש א' אפשר שיועיל זכות אבות לבנים גם לעוה"ב כפי הטעם שנתן מוהרש"י ז"ל בדברי הרשב"א ז"ל הללו ודו"ק

עוד ראיתי להרב הנז' שכתב שם בסוף דבריו אתר שהביא דברי הרשב"א ז"ל הללו ונתן הטעם הנז' כתב וז"ל והא דדוד אתייה לאבשלום לעלמא דאתי היינו אחר שכופר עונו בגהינם והועיל לו לדוד להביאו לעוה"ב אבל להציל מדינה ש"ג לאו אבא מזכה ברא עכ"ל

ולא זכיתי להבין כונתו שהרי הוא כתב לעיל מזה דהנכון מ"ש הרשב"א ז"ל דלזכות לעוה"ב ולינצל מדינה ש"ג אין אבא מ"ב ואיך כתב דהועיל לו לדוד להביאו לעוה"ב. ואם נאמר דכוונתו לומר בדברי הרשב"א דתרתי לא מצי עביד וחדא עביד לפי הבנת טעמו שכתב הוא בדבריו דבעולם הנפשות אין ביניהם שום קורבה אבא לא מזכי ברא א"כ היאך הועיל לו להביאו לעוה"ב. ועוד דמה יענה למ"ש בגמ' איכא דאמרי דקריב רישיה לגביה גופיה וכו' דלהאי איכא דאמרי ס"ל דדוקא אסקי' מז' מדורי גהינם ולא דאתייה לעוה"ב באופן שדבריו שגבו ממני

אשר עפי"ז פירש הרב הנז' כונת מאמרן ז"ל בשוחר טוב וז"ל טוב לחסות בה' מבטות בנדיבים שכן דוד אמר אל תבטחו בנדיבים עכ"ל. והוא תמוה דמה צריך ראיה מדברי דוד לדבריו עצמן דאי חיישינן דהכא משקר ת"ו ה"נ משקר וטוב שיביא ראיה מירמיה שאמר ארור הגבר אשר יבטח באדם. ועוד קשה דמה לו להזכיר שם דוד דהא פשיטא שדור אמרו ולא הול"ל אלא שכן הוא אומר אל תבטחו בנדיבים

אמנם הכוונה דק"ל מה טוב לחסות בה' דקאמר דנראה שת"ו נכנסים תחת סוג אחד כי לא יאמר זה טוב מזה אלא כששניהם קרובים ואפשר לטעות ולא היל"ל אלא אשרי הגבר הבוטח בה' וארור הבוטח באדם כדברי ירמיהו לז"א שמאמר זה הוא ממין מאמרו אל תבטתו בנדיבים שאין פי' כפשוטו אלא שאין אברהם מציל את ישמעאל מגהינם ואין יצחק מציל את עשיו. וס"ל לבעל המאמר הכי משום דק"ל דאם הענין כפשוטו מה ענין הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי עם זה לא הול"ל אלא אנכי אבטח בה' אל תבטחו בנדיבים. ועוד מאי בבן אדם שאין לו תשועה שכבר יש לו תשועה בחייו ואם ימות זה יהיה על המעט וגם הבוטח אפשר שימות ומה טענה היא זאת והלא אמרו לישתמיט איניש בכסא דמורקא יומא חד והדר ליתבר ולז"א דלעולם הבא מיירי והיינו דקאמר הללי נפשי את ה' אהללה ה' בחיי רוצה לומר כל הימים אשר אני חי יש לי לזכות את נפשי שתהלל את ה' כי מי שלא טרח בע"ש מאין יאכל בשבת ואין לבטות שיזכה לעוה"ב בזכות אבות לפי שמה שיועיל זכית אבות הוא בעוה"ז ולא בעוה"ב