זרע יעקב קמה

לגן עדן של מעה וכמ"ש בזוהר הקדוש

ואם כנים אנחנו בחילוק זה דמאי דנטל את שלו בעוה"ז דמת מיתה משונה הועיל לו לעלות מז' מדורי גהינם כדרך כל העולים לאט לאט ותפילת דוד אביו אהניא ליה להעלותו מכל מדור ברגע כממריה כשיעור אמירת בני. נסתלקה קושית הרב ז"ל הנז' שהקשה עוד בדברי התוס' שם וז"ל תו איכא למידק במ"ש דאבשלום לפי שמת מיתה משונה הועיל תפילת אביו דומייא דיהויקים דאמרי' התם שהי' כתוב על גולגולתו זאת ועוד אחרת ונפרע ממנו לאחר מיתה לא מנו אותו. וק' דכיון שהביאו ראיה מיהויקים א"כ באבשלום נמי אמאי הוצרך לתפילה הרי מת מיתה משונה ע"כ. ולפי מה שפירשנו לא קשייא ולא מידי דתפילת דוד הועיל לו להעלותו מכל מדור ומדור ברגע כממריה

והוא ז"ל תירץ די"ל משום דאיכא למיפרך מה ליהויקים שנפרע ממנו תרתי חדא שמת מיתה משונה ותו שנפרע ממנו לאחר מיתה זאת ועוד אחרת אבל אבשלום שלא מצינו שנפרעו ממנו לאחר מיתה אם לא היתה רק בשביל עונש המיתה משונה לא הי' מצילו וכו' אבל בהצטרפות תפילת אביו עם המיתה משונה זכה לינצל וכו'

ואנכי לא ידעתי מי גילה לו רז זה דיהויקים מת במיתה משונה דהרואה יראה בפ' תלק דמ"ש זאת ועוד אחרת היינו שלא ניתן לקבורה אבל לא שמת במיתה משונה. ושוב מצאתי הדבר מפורש שלא מת מיתה משונה כי אם מיתת עצמו בילקוט מלכים רמז רמ"ט דהיינו כששאל אותו נבוכדנצר ולא רצה לילך. עמדו ונטלוהו ושלשלוהו ונחלקו שם רבי אלעזר ור' שמואל בר נחמני חד אמר חי שלשלו אותו וחד אמר מת שלשלו אותו אמר ריב"ל אני מקיים דברי שניהם חי שלש' אותו אלא מתוך שהיה מפונק מת בידיהם וכו' הרי בהדיא דלא מת מיתה משונה. וכן ראיתי לרד"ק ז"ל שפי' בירמיה סי' כ"ב ע"פ קבורת חמור יקבר וז"ל כי מחוץ לעיר מת כשהיו מוליכין אותו בגלות בפעם השנית והכשדים לא הניחוהו להקבר ע"כ וא"כ איך כתב הרב ז"ל שמת מיתה משונה

ועפ"י חילוק זה יתורץ קושיא אחרת שהקשה עוד הרב הנז' והניחה בצ"ע וז"ל וקשה לזה דאי סברי דמיתה משונ' לפחות מועיל להציל האדם מגהינם א"כ תמניא בני למה הוצרך דוד למימר ותיסגי בחד בני כדי להביאו לעוה"ב דאילו לאפוקי מז' מדורי גהינם מיתתו משונה סגי דהא אמרו בסנה' קרי ליה נבלת וקרי ליה עבדיך כיון דאיקטול הוייא ליה כפרה וכו' ע"כ. ולפי"ה ניחא דהה"נ דמשום מיתתו משונה הוה סגי לאפוקי מז' מדורי גהינם אבל היה עולה לאט לאט והוצרך לתפילת דוד להעלותו ברגע כממריה כשיעור אמירת בני

עוד הקשה הרב הנז' שם על קושית התוס' שהקשו בד"ה דקריב רישא וז"ל תימא ר"מ דאמר בחלק אבשלום אין לו חלק לעוה"ב א"כ ס"ל דקריב רישיה לגבי גופיה ולא ס"ל דאתי' לעלמא דאתי מ"מ אסקיה מז' מדורי גהינם וא"כ אמאי לא חשיב ליה בהדי אחז ואחזיה דאמר לא חיין ולא נדונין ע"כ כתב הוא ז"ל וז"ל צ"ע דמאי קושייא התם הוו הרי תנאי בהדיה אליבא דר"מ דהא התם איכא תרי בריתות בחדא תני התם תניא היה ר"מ אומר אבשלום אין לו חלק לעוה"ב ותניא אידך רשב"א אומר משום ר"מ אחז ואחזיה לא חיין ולא נדונין וא"כ נימא דת"ק דקתני אבשלום אין לו חלק לעוה"ב סובר דגם אבשלום לא חי ולא נדון כמותם ורשב"א אומר דוקא אחז ואחזיה אבל אבשלום יש לו חלק לעוה"ב כמ"ד הכא עכ"ל

ולעד"ן לומר דודאי ס"ל להתו' דאליבא דת"ק דקתני אבשלום אין לו חלק לעוה"ב אבשלום נמי לא חי ולא נידון כמו אחז ואחזיה ועיקר קושייתם אינו אלא אמאי לא חשיב ליה בהדי אחז ואחזיה וזה נראה מדקדוק לשונם שכתבו אמאי לא חשיב ליה בהדיה אחז ואחזיה ולא כתבו אמאי לא קאמר דאבשלום לא חי ולא נידון דלזה מפורש יוצא דס"ל לר"מ דאבשלום לא חי ולא נידון ועיקר קושייתם הוא דליחשבי' בהדיא בהדייהו דכמו שחשב התניא אידך בהדיא לאחז ואחזייה דלא חיין ולא נידונין ה"נ נימא הת"ק בהדייא אבשלום לא חי ולא נידון ולהכי לא אמרו אמאי לא קאמר דאבשלום לא חי וכו'

והנה י"ל בהאי ברייתא דאמר רשב"א משום ר"מ דאחז ואחזייה לא חיין ולא נידונין מהא דאמרי' התם בדף הסמוך לזה מפני מה לא מנו את אמון ומשני מפני כבודו של יאשיהו ופריך מנשה נמי לא נמנו מפני כבודו של חזקיהו ומשני ברא מזכה אבא אבא למ"ב וכו' השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו ע"כ הרי בהדייא דס"ל להש"ס דאחז יש לו חלק לעוה"ב מכח חזקיהו דברא מזכה אבא וא"כ איך קאמר רשב"א דאחז ואחזייה לא חיין ולא נידונין. ואם נאמר דפליג על זה א"כ איהו