זרע יעקב קמד

דאין מציל מדינה ש"ג. וכן ראיתי בפרקי ר"א הובא בילקוט פ' האזינו ע"פ זה וז"ל וכל מלאך ושרף לא יצילו את הרשעים מדינה ש"ג שנאמר ואין מידי מציל ע"כ הרי בהדיא דהאי הצלה אינו אלא מדש"ג

והיותר תימא לי בדבריו שבתחילה עלה בדעתו לתרץ זה וכתב דלשון אין מציל פשיטא הוא להצילו מן העונש והאיך נחה דעתו אח"כ לתרץ זה בשביל דיקדוק זה שדקדק בדברי התוס' שהרי סוף סוף מלשון הש"ס שאמר אין אברהם מציל וכו' משמע דההצלה דאינם מצילים הוא מדינה של גהינם וכמו שהכחנו מדברי הפר"א

ותו ק"ל שדבריו הם הפוך דברי הרשב"א ז"ל שכתבנו לעיל דלפי סברת הרשב"א לינצל מדינה של גהינם ג"כ אין אבא מזכה ברא

ובעיקר הקושיא שהק' ע"ד התוס' אלו דאמאי לא הקשו ללישנא קמא דאית ליה דאפקיה מז מדורי גהינם נלע"ד לתרץ והוא דס"ל להתוס' דכיון דשקליה למטרפסיה בהאי עלמא שמת במיתה משונה אהנייא ליה להציל מדינה של גהינם ומאי דקאמר הש"ס דאסקיה מז' מדורי גהינם היינו שאם היה עולה הוא בעצמו הוה עולה לאט לאט ואתי דוד ואסקיה מכל מדור ומדור ברגע כממריה כדי שיעור אמירת בני דבדבר זה שכבר הוא היה עולה מעצמו אינו נכנס בסיג אבא מזכי ברא ועל זה לא הקשו התוס' אלא ללישנא דאתייה לעוה"ב דהתם הוי זכייה גמורה דאתייה לעוה"ב דאילו ללישנא דאסקיה מז' מדורי גהינם אין שום קושייא שהרי בלאו הכי כבר הוא היה עולה מעצמו אלא שהי' צריך מעט זמן וזה לא מעלה ולא מוריד. ומוכרחים אנו לומר חילוק זה שהרי לפי סברת הרשב"א ז"ל דס"ל דלינצל מדינה ש"ג אין אבא מזכה ברא א"כ קשה דהיאך אסקיה דוד לאבשלום מז' מדורי גהינם וצ"ל דמאי דאהניא ליה לאבשלום היינו במה שמת מיתה משונה ותפילת דוד גרם להעלותו ברגע כממריה מכל מדור ומדור וזה אינו נכנס בסיג אבא מזכה ברא וכמ"ש

ואל תשיבני דמאחר שכבר הגין עליו מיתתו משונה לינצל מדי' של גהינם א"כ אעיקרא דמלתא למה הורידוהו בז' מדורי גהינם זו אינה קושייא שהרי מצינו כיוצא לזה בדברי ר"ל דאמר דפושעי ישראל אין אור של גהינם שולטת בהן מק"ו ממזבח הזהב ואפי' הכי מורידין אותם לגהינם שהרי אמרו דאתי אברהם אע"ה ומסיק להו משמע דאחר שמורידין אותם לגהינם אתי אאע"ה ומסיק להו הרי דהגם שאינו שולט בהם גהינם וגם שכבר יודעים דאתי א"א ומסיק להו אפי"ה מורידין אותם. וא"כ הכא נמי אבשלום הגם שאינו נידון בגהינם שכבר נתכפר לו במה שמת מיתה משונה מ"מ ירידה מיהא בעי

והיינו טעמא כמ"ש בזוה"ק פ' ויקהל דרי"א פ"ב וז"ל בתרי זימני אתלבנת נשמתא בנורא זמנא קדמאה נטלין לה ואעלין לה בגו אתר חד דאית בגהינם דתמן אצטריפו נשמתין בצרופא לאתלבנא עד לא אעלין בגנתא דעדן דלתתא וכו' זמנא תניינא לבתר דיתבא בג"ע דלתתא וכו' כד אעלין לה בג"ע דלעילא אעברו לה בההוא נהר דינור כדין נשמתא אתלבנת מכל וכל וכו' הרי שכל הנשמות צריכים ליכנס בגהינם מעט כדי להתלבן אלא דמי שהרשיע יותר נכנס במדרגות יותר תחתונות וע"כ אבשלום ירד לז' מדורי גהינם

אלא דכפי"ז צריך להבין איך אמר ר"ל דפושעי ישראל איך אור של גהינם שולט בהם והרי מדברי הזוהר משמע דא"א ליכנס בג"ע התחתון אם לא יכנס בתחילה בגהינם כדי להצטרף ולהתלבן ואם אין שולט בהם האור של גהינם איך יצטרפו ויתלבנו וכמו כן קשה גם על ר' אבהו שאמר דת"ח אין אור ש"ג שולט בהם דמדברי הזוה"ק אלו משמע דאחד חכם ואחד רשע כל נשמתין צריכין ליכנס לגהינם כדי להתלבן

והנכון בזה מ"ש מוהרש"א ז"ל בספר הנז' דקכ"ג ע"ב דמ"ש אין אור של גהינם שולטת בהם היינו לכלותם שאינו מכלה אותם אבל לפחות שורפם והראיה ממה שהוכיח ק"ו ממזבח הזהב וא"כ דיו לביא מן הדין להיות כנדון מה מזבח הזהב כתבו התוס' דאעפ"י שאינו מכלה לפחות שורף גם פושעי ישראל אף שאין גהינם מכלה אותם וזהו אינו שולט לפחות שורפם יע"ש ודו"ק

והשתא דאתית להכי יתורץ ג"כ מ"ש לעיל שהק' מוהר"י מטראני ז"ל דבמקום א' משמע דאין גהינם לת"ח וכמאמר ר' אבהו שאמר ת"ח אין אור של גהינם שולט בהם ובמקום אחר משמע דיש גהינם לת"ח וכמ"ש במנחות שמא תאמר למלך לא הוכנה ת"ל גם היא למלך הוכן. דלפי זה לא קשיא ולא מידי דמ"ש ר"א ת"ח אין אור ש"ג שולטת בהם היינו לכלותם אבל הא מיהא נשרפין וכמו כן מ"ש במנחות גם הוא למלך הוכן היינו שישרפו דכן הוא ההכרח להצטרף ולהתלבן ובלאו הכי א"א ליכנס אפי'