זרע יעקב קמא

שלהם שהיו עובדים לטלה וע"כ נאמר משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מן ע"ז וקחו לכם צאן וכיון דע"י ב' מצות אלו היו פורשים מע"ז תחון עליהם זכות אבות לגאלם דכך היא המידה דכל דאינו עע"ז אבא מזכי ברא. ובזה הובן המאמר מאליו דאף שכבר הגיע השבועה שנשבע לא"א הוצרכו למצות אלו כדי שתחון עליהם זכות אבות ואבא מזכי ברא א"ד ז"ל וש"י

ואני ברגליו אעבורה נלע"ד לתרץ קושיית הרב ז"ל הנז' עפ"י מה שראיתי למרן זקני מוהר"ם בן חביב זלה"ה בשיטתו למ' יומא דפ"ז שכתב על מאי דאמרינן התם אשריהם לצדיקים לא דיין שזוכים לעצמם אלא שמזכים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות הרבה בנים היו לו לאהרן שראויים לישרף כנדב ואביהו אלא שזכות אבותם עמדה להם. הקשה הרב ז"ל וא"ת והא אמרינן בחלק אבא לא מזכי ברא וי"ל דשאני הכא דעיקר עונש נדב ואביהו היה על חטא אביהם שעשה העגל ע"כ זכות אבותם הצילם עכ"ל נמצינו למדים דכשהבן ראוי ליענש בחטא אביו כהא, אמר' אבא מזכי לברא וזכות אבות מגן לו. וא"כ הכא בנדון דידן ג"כ עונש ישראל שגלו במצרים היה בשביל אברהם אבינו כמ"ש בפר"א הובא בילקוט וז"ל א"ל הקב"ה אתה אמרת במה אדע חייך שני פעמים ידוע תדע וכן אי' בנדרים דל"ב מפני מה נתחייבו בניו של א"א גלות מפני שעשה אנגריא בת"ח. הרי מבואר דעל חטא אביהם הוא שנתחייבו גלות של מצרים וע"כ זכות אבותם עמדה להם להוציאם מארץ מצרים דבכגון דא אמרינן אבא מזכי ברא

והנה י"ל בדברי התוס' הללו מההיא דאמרינן בעירובין די"ט אמר ר"ל פושעי ישראל אין אור של גהינם שולטות בהם דאתי א"א ומסיק להו בר מישראל שבא על הגוייה דמשכה עורלתו ולא מבשקר ליה. הרי דהכא אמרי' דמאי דלא מסיק מגהינם הוא דוקא לישראל הבא על הגויה הא לאחריני מסיק ואף עובד ע"ז והוא הפוך דברי התו' אלו

והיותר תימא על הרשב"א ז"ל בתשו' כ"י הביאה הרב מוהר"ש יפה ז"ל בסוף בראשית דעמד בחקירה זו דנהי דההיא דאבשלום י"ל דשאני אבשלום דנטל את שלו בעוה"ז שנהרג במיתה משונה מ"מ מכמה דוכתיה נראה איפכא דאבא מזכי ברא כדאמרי' במדרש סוף פ' בראשית א"ר סימון מצינו שהקב"ה עושה תסד לאחרונים בשביל הראשונים ובעוטן העגל עמדה להם לישראל זכות אבות כמו שנא' זכור לאברהם וגו' וכן בכמה דוכתיה דנראה איפכא ותירץ הוא ז"ל דלזכות לעוה"ב ולינצל מדינה של גהינם הוא דאין אבא מזכה ברא אבל לזכות בעוה"ז אבא מזכה ברא עכ"ל. דאיך כתב דלינצל מדינא של גהינם אין אבא מזכה ברא שהרי מצינו לא"א דאף מדינא של גהינם מסיק לבניו מדקאמר ואתי א"א ומסיק להו משמע דאי לאו דאתי א"א ומסיק להו עדין היו נשארים בגהי' וא"כ קשיא בין לדברי התו' דהכא לא שייך שום תי' מהנהו תלתא תירוצו דבמאי דאמרו דשאני אבשלום דנטל את שלו בעוה"ז שנהרג במיתה משונה הועיל לו תפילת אביו הכא דמסיק את כולם חוץ מישראל הבא על הגוייה אי אפשר לומר שכולם נהרגו במיתה משונה. ולתי' הב' שאמרו דשאני אבשלום שלא עבד ע"ז ה"נ אי אפשר שאין בהם אחד שלא עבד ע"ז דהא מאי דפרט הוא הבא על הגוייה. ולתי' הג' שתי' דמאי דאמרי' דאבא לא מ"ב היינו בלא תפלה אבל בתפלה מועלת ודוד התפלל על אבשלום הכא ליכא למימר הכי דמשמעות הלשון שאמרו ומסיק להו משמע בלא תפילה כ"א בכח זכותו ועוד דהשתא על ישמעאל שהוא בנו לא התפלל כדי שיתפלל על בני בניהם. וכ"ש לדברי הרשב"א שאמר דלהינצל מדינא של גהינם אין אבא מזכי ברא

שו"ר למוהר"ש יפה ז"ל שם שהרגיש בזה לא ע"ד התו' כ"א בעיקר האי מאמ' שאמרו אבא למ"ב שכתב וז"ל ולפי שטה זאת צ"ל דהא דאין אברהם מניח מהול לירד לגהינם לאו משום זכות אברהם היא אלא בזכות המילה וע"י שאברהם אבינו ע"ה הוא בעל מצוה זאת ניתנה הצלה זו על ידו ע"כ יע"ש

ולע"ד נראה לתרץ באופן אחר בדרך פשוט עפ"י מ"ש במ"ר פ' מ"ד וז"ל והנה תנור עשן ולפיד אש שבר"א משם ר' יוחנן אמר ד' דברים הראה לו גהינם ומלכיות ומ"ת ובהמ"ק א"ל כל זמן שבניך יהיו עוסקים בב' הם ניצולים מב' פי' מב' הם נידונים בב' ועתיד בהמ"ק ליחרב וקרבנ' ליבטל במה אתה רוצה שירדו בניך לגהינם או במלכיות רבי חנינא בר פפא אמר אברהם בירר לו את המלכיות הה"ד אם לא כי צורם מכרם זה אברהם וה' הסגירם מלמד שהקב"ה הסכים לדבריו וכו' עכ"ל, נמצא דלפי פ' המדרש בני אברהם לית להו דינא של גהינם כיון שכבר בירר אלא שעב' מלכיות ותנאי היה הדבר אי גהינם או מלכיות מן הדין הם נפטרים מדינא של גהינם מחמת התנאי. וזהו סברת ר"ל במאי דקאמר