זרע יעקב יג

נגד השולחים אותו יושבי א"י ואמר לבבך לרמוז דיש ס"ד אף ליצר הטוב לאמץ לבו בטענות דעניי עירך קודמין וגם שהם עומדים במקום סכנה וכיוצא אשר יעלה על לב דאין טענות אלה מצד יצה"ר לבד אלא גם מצד היצה"ט שהוא ע"פ התורה

לז"א לא תאמץ את לבבך כלפי המחשבית דזהו מהיצר הטוב ג"כ ודע כי הכל הבל ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון הוא השליח כי פתוח תפתח את ידך לו פתוח לרוחה בכפל בין לבני א"י ששלחוהו בין לו לעצמו והעבט תעביטנו כלי הבית ומרכב ומשכב די מחסורו

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה דרך הלציי כי משני האדם מתחלקים לעשיריות כמשנת בן עשרים לרדוף בן ל' לכח וכו' וכלפי הזקן בן ע' שנה מדבר דחק מלכות הוא דבן ע' פטור מן החיבות והזקן יאמר קרבה שנת השבע ר"ל כבר הוא בן ע' שנה שנת השמיטה שגם לפי חוק האו"ה היא שנת השמיטה הוא פטור מהחובות ומה לו עם בני ארץ ישראל ורעה עיניך באחיך האביון שליח א"י וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא והיה לשון שמחה ר"ל אויביך יגילו שיהיה בך חטא ויחול עליך קללת השליח

נתון תתן לו רצ"ל נתין לא"י תתן לו לעצמו כי בגלל הדבר הזה וגו' וכי תימא לפי האמת דנא הוא דעניי עירו קודמין לז"א כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ר"ל ענין השליחות הוא משום ישוב א"י שלא יחדל אביון מקרב הארץ ואי לאו צדקת בני הגולה ח"ו לא יזכר שם ישראל בא"י ברשעת העכו"ם ואין זה בכלל עניי עירך קודמין דהכא לאו משום צדקה אלא להעמיד האביונים לשבת בארץ

ע"כ אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך השליח לענייך ולאביונך בארצך שישארו בא"י ולדבר הזה השליח א"י קודם לכל. ואמר פתוח תפתח דכשעיר אחת פותחים בהצלה תחי' מעשים לעירות אחרות וזכות הרבים תלוי בם

ולפי דין הרב"ח דעניי א"י קודמים לעניי ח"ל של עיר אחרת הבאים לעיר וקודם שולחים לעניי א"י ואח"כ לעניים שבאו מעיר אחרת. אפ' לרמוז באומרו פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך דברישא לאחיך הם עניי ביתו וקרובים שלו ואח"כ לענייך הם עניי עירו. ואח"כ ולאביונך בארצך דהיינו לשלוח לעניי ארץ ישראל תכף אחר עניי עירו כי הם קודמין לעניים הבאים מעיר אחרת מח"ל. אלו דבריו זיע"א

א"נ י"ל עמ"ש גדולה צדקה שמקרבת הגאולה וידוע דהן בעון עכשיו רוב המצית בטלות ת"כ כולו וכו' ודו"ק

ועפי"ז יובן רמז הפ' וצדקה תהיה לנו ר"ל לנו ממש לבני א"י לאפוקי ס' הב"ח ונ"ט כי נשמר לעשות את כל המצוה כס' הספרי דישי' א"י שקולה ככל המצות והיינו טעמא לפני ה' אלהינו דשם ביתו בית אל

ואפשר עוד לפרש הני קראי באופן אחר בהיותי מדקדק עוד נוסף על הכתוב במ"ש כי פתוח תפתח את ידך לו די מחסורי דהוה סגי במ"ש והעבט תע' ותו לא. ועוד דאת"ל דאיצטריך. סוף סוף מ"ש אשר יחסר לו לכאורה נראה כיותרת על הכבד ורז"ל דרשו מה שדרשו

ואני שמעתי רמז נאה בזה ואח"כ ראיתי אותו בספר במש"ה די מחסורו אשר יחסר לו והוא דתיבת עשיר במילויי כזה עי"ן שי"ן יו"ד רי"ש כשתקח ממנו אותיות אמצעיות דהיינו ייוי עולין ל"ו. וכן תיבת עני במילויי עי"ן נו"ן יו"ד האותיות אמצעיות עולין כ"ב נמצא שחסר מעני לעשיר י"ד דהיינו בין כ"ב לל"ו יש חסר י"ד וזה מורה החסרון שיש לעני מהעשיר וצריך למלאות לו חסרונו דהיינו לעשותו מעני עשיר שיהיה שוה לו וז"ש העבט תעביטנו ד"י מחסורו אשר יחסר ל"ו דהיינו הד"י שחסר לו ממספר ל"ו יען שהוא עני ואינו עשיר וצריך להשלים לו חסרונו לעשותו עשיר ע"כ שמעתי וראיתי

אלא דאיכא למשדי בה נרגא דהוא הפוך מה שדרשו בגמ' והביאו רש"י ז"ל בחומש וז"ל די מחסורו ואי אתה מצווה לעשרו כ"כ הרי דאין ציווי לעשרו ואיך אמרו דצריך לעשותו עד שיהיה שווה לעשיר. ויש ליישב דמ"ש דיעשה אותו שווה לעשיר אינו ר"ל ליתן לו ממון רב עד שיהיה עשיר דזה לא נצטוו אלא ר"ל כמו שדרשו כאשר יחסר לו אפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו והיינו כדרך העשיר שיהיה שווה לו בכל אלו הענינים שיש לעשירים

אמנם לע"ד יתבאר במה שנשאלה שאלה להרב הגדול כמוהר"א די בוטון ז"ל בתשובותיו סי' ר"ג על איש יהודי עשיר וגם בעל נפש כי הקדיש ממונו מאה אלף לבנים לקבוע ישיבה בעיה"ק צפת ת"ו כל ימי עולם והנה היה להמקדיש ההוא קרוב ת"ח משנתו קב ונקי דדחיקא ליה שעתא כי