זרע יעקב קלז

המצוה הזאת. עוד נקדים מ"ש בזוה"ק פרשת לו וז"ל ת"ח בנוי דמלכא איתקרי שבתות ויו"ט וכל מאי דעביד ב"ן לשבתות אית לון למעבד לת"ח וכו' ומה שבת קדש אוף אינון רבי רב קדש איקרון

וז"ש אשרי אנוש יעשה זאת דהיינו כלפי הת"ח שיושב ועוסק בתורה הנק' זאת ובן אדם יחזיק בה מיירי כלפי המחזיק ביד לומדי התורה דהיינו שומר שבת שהוא הת"ח מחללו שלא יחלל תורתו וכבודו ופרט לך הכתוב שניהם יחדיו באשרי דשקולים הם ויבואו שניהם. וכדי שלא תיקשי דאיך השוה אותם הכתוב ב' כאחת ת"ח עם מחזיק ואיך יכונו לומדיו במחיצה אחת דהלא הת"ח זכות התורה שיש לי אפי' אם יהיה לו עבירה אין עבירה מכבה תורה לא כן הבעה"ב אין לו זכות התורה. לז"א דהואיל שהוא שומר שבת מחזיק ביד לומד התורה הנה שכרו אתו לתת לו סגולת הת"ת עצמו ושומר ידו של המחזיק ר"ל שומר לו הקב"ה זה המצוה שעושה המחזיק בידו ליתן לו לת"ח מנכסים מעשות כל רע ר"ל דאפי' אם יהיה בידו כמה עבירות שעשה אפי"ה אין שום עבירה דוחה לזאת המצוה וכמ"ש

עוד דרשו שם בכלל הי' דברים דזאת הוא כינוי לירוש' דכתיב זאת ירושלים ועפי"ז יפורש הכתוב עד"ז באופן אחר ונקדים מה שפסק מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' ש"ו סעיף י"א וז"ל מותר לקנות בית בא"י מן העכו"ם בשבת וכותב וחותם ומעלה בערכאות שלהם בכתב שלהם דאינו אסור רק מדרבנן ומשים ישוב א"י מותר ע"כ נמצא דכמה החמירו משים ישוב א"י עד שהתירו לחלל שבת באיסור דרבנן לכתוב בשבת בעש"ג ולקנות בית בא"י וז"ש אשרי אנוש יעשה זאת ר"ל אשרי למי שיעשה כל טצדקי כדי לזכות לדור בירושלם הנק' זאת ובן אדם יחזיק בה ר"ל שלא ישב שם ישיבת עראי אלא יבקש לקנות בית ויחזיק בה ועד היכן הגיע מעלתה שאפי' אם היו יהיה שמצא בשבת לקנות בית מן הגוי מותר לכתוב בשבת בעש"ג ולעשות מקח וממכר משום ישוב א"י וז"ש שומר שבת מחללו ר"ל דלענין ישוב דירת א"י חלולו של שבת זהו שמירתו דהותר לעבור איסור דרב' כדי שיהיה ישוב בא"י ואמר עוד ושומר ידו מעשות כל רע הכונה רבא לומר דכל זה שאמרנו דאשרי אנוש שישתדל לדור בא"י והותר לו בשבת לכתוב ולחתום וכו' אך בתנאי שישמור ידו מעשות כל רע שצריך שמירה גדולה שלא יבא לידי חטא שהעונש הוא גדול מאד יען כי משפט לאלהי הארץ ותמיד עיני ה' אלהיך בה ואינו דומה החוטא בפלטרין של מלך וכו' וכמ"ש הרב של"ה ז"ל בשער האותיות אות קו"ף וז"ל הבאים לא"י ואין שמים על לבביהם שהם יושבים בהיכל המלך ופושעים ומורדי' ומרבים במשתאות של סעודות מרעות. עליהם הכתוב אומר ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה וכתיב כי תבאו לראות פני מי ביקשזאת מידכם רמוס חצרי לכן כל איש יחרד בבואו אל א"י להיות ירא שמים בכפלים ממה שהיה בחו"ל וידע כי בבית המלך יושב ע"כ

והנה בפסוק תן חלק לז' וגם לח' דרשו עוד רז"ל ר"א אומר תן חלק לז' אלו ז' ימי השבת וגם לח' אלו ת' ימי המילה די"ל דמה ראו להתקרב ימי השבת לח' ימי המילה ועם כי לפי פשוטו י"ל דהכונה לרמוז מאי דקי"ל דמילה דוחה שבת ולז"א תן חלק לז' אלו ז' ימי השבת להיות זריז בשמירת שבת אך בתנאי שתתן חלק לח' ימי המילה שלא משום שמירת שבת תדחה המילה מלעשותה כשחל בשבת

אך לפי האמור לעיל שע"י מצות שבת מורה דמעשה ב"ו עדיף דשבת הוא להורות על חידוש העולם דאף דאיכא אותות ומופתים בשמים ובארץ המורים על חידוש העולם לא בחר להורות גדולתו ית' אלא ע"י מעשה ב"ו בשמירת השבת יהיה הכונה לומר דכיון דאתה שומר שבת מפני שהעיקר הוא דמעשה ב"ו עדיף א"כ באותה מידה תן חלק לת' ימי המילה ולח תשגיח בטעות המינים האומ' אם הקב"ה חפץ במילה למה לא בראם מהולים דהעיקר אצלינו דניחא ליה לקב"ה מעשה ב"ו

אשר בזה אפשר שיובן הסמיכות של הפסוק הסמוך לעיל מיניה שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו שדרשוהו רז"ל על הצדקה והביאו מעשה ע"ז באדם א' שהיה רגיל במצות צדקה ופעם א' נטבע בים וניצול ונקראו עליו המקרא זה דשלח לחמך וגו' והענין הוא עפ"י מ"ש עוד הרב החסיד ז"ל במחז"ל כל המעלים עיניו מן הצדק' כאלו עובד פ"ז דהכונה דענין ע"ז והצדקה סגנון א' להם דכבר כתבנו דלענין ע"ז טוענין המינין אם הקב"ה אינו אוהב שיהיה ע"ז למה אינו מבטלה דעם כי כבר ציוה לאבדה מ"מ הם סוברים דמעשה שמים עדיף וכן הוא לענין הצדקה דאמרי' במ' דשאל טורנוסרופוס לר"ע אם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסים הוא בעצמו וכו' וע"כ אמרו דהמעלים עיניו מן הצדקה כאלו עע"ז דכיון דהוא אינו נותן צדקה בטענה זאת לומר אם הקב"ה אוהב את העניים מ"ט אינו מפרנסם ואזיל