זרע יעקב קלו

ז"ל במאמרן גדולה מילה שדוחה את הנגעים דאם הדברים כפשטן שמילה דוחה את הצרעת יקשה למה לא אמרו כן דוחה את הצרעת שהוא לשון המורגל בתלמוד ופי' הרב ז"ל עפ"י מ"ש הרמב"ם ז"ל בס' המורה וז"ל וכן המילה אצלי א' מטעמיה להחליש את האבר הזה וכדי למעט תאות המשגל ולשבות יצר לב האדם ע"י ובתנחומא אמרו על מה הנגעים באים ערי הזנות ומשו"ה לא אמרו גדולה מילה שדוחה את הצרעת אבל אמרו שדוחה את הנגעים לרמוז עוד על ענין זה כי המילה היא סיבה למעט תאות המשגל ואם זה ידחה מעליו האיש הישראלי אין הנגעים באים עליו שסיבת ביאתם הוא ע"י הזנות וכמ"ש בתנחומא

אשר עפי"ז יש לפרש כונת מאמרן ז"ל ע"פ תן חלק לז' וגם לח' וי"ל ז' אלו ימי הנידה ח' אלו ח' ימי המילה אמר הקב"ה אם שמרת ימי הנדה אני נותן לך בן ואתה מולו לח' ע"כ דראוי ליתן טעם מה ענין שמירת ימי הנידה למילה אבל לפי"ה ירמוז והוא שענין שמירת הנידה הוא ג"כ גדר לעריות כמ"ש החינוך ז"ל וז"ל ורז"ל אמרו בטעם הנידה על צד הפשט שום תועלת בהרחקת האשה קצת זמן כדי שתחבב על בעלה יותר בזמן טהרתה ולא יקיצו זה מזה לרוב התמדת הקרבתן וזה גדר גדול מפני היצה"ר שלא יקוצו זה מזה ויחנו עיניהם בגופים אחרים וכמו שיעשו האומות ח"ו ע"כ. באופן שגם מצות הנדה היא באה לגדור גדר על העריוח ע"ד מצות המילה שבאה לגדור גדר על העריות כמ"ש המורה ז"ל. וזהו אומרו אם שמרת ימי הנדה תחזקנה ידך למצוה אחרת שאני נותן לך בן ואתה מולו לח' דעם כי הוא חביב עכ"ז מהטעם עצמו ששמרת ימי הנידה לעשות גדר בעריות מאותו טעם עצמו אתה מעצמך מולו לח' להחליש ולהשבית כח היצה"ר דעריות ממנו כאמור

ובכן נבוא לכונת הכתוב דה"ק אשרי אנוש יעשה זאת מוסב על אבי הבן שעליו מוטל חיוב המצוה למולו ע"י או ע"י שלוחו ואשריו לו כי יעשה מצוה זאת למול אה בנו וגם ובן אדם יחזיק בה מיירי כלפי המתעסקי' במצוה זאת כגון המוהל והסנדק וכיוצא שהם מחזיקים ומעשים במצוה זאת הם ג"כ פתח עליהם הכתוב באשרי לקבל שכר כאבי הבן בעל המצוה ואמר עוד שומר שבת מחללו לרמוז מ"ש גדולה מילה שדוחה שבת דלכאורה י"ל דהול"ל שומר שבת מלחללו או לא יאמר תי' מחללו כלל דמסתמא השומר שבת אינו מחללו ומכח דיקדוק זה הוכרחו בגמ' לומר א"ת מחללו אלא מחול לי אמנם הכונה לומר דלענין עשיית מצית המילה חלולו של שבת זהו שמירתו דמצוה לקיים מצות מילה בזמנה ואמר עוד ושומר ידו מעשות כל רע ע"ד מ"ש בפ"ק דע"ז ונשמרתם מכל דבר רע שלא יסתכל אפי' באשה פנוייה וכן בפ"ק דמכות דרשו ועוצם עיניו מראות ברע זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה וז"ש דע"י מצות המילה סגולתה היא כי שומר ידו של הנימול מכל רע להרחיקו מיצה"ר של עריות דסגולת המילה היא משבית יצה"ר דג"ע

ועפ"י מ"ש עוד במ' פ' אחרי מות ביו"ד דברים שהם כנוי לזאת שאמרנו דזאת כנוי לקרבנות כמד"א בזאת יבא אהרן אל הקדש יפורש הכתוב הנז' עד"ז באופן אחר בהקדים מ"ש מוהרש"פ ז"ל במא' חז"ל לא לן אדם בירושלים ובידו עון שהרי תמיד של שחר היה מכפר על עונות של לילה ותמיד של בין הערביים היה מכפר על עונות היום הקשה הוא ז"ל דלכאורה קשה כי כפרת הקרבנות אינו אלא על השגגות ואיך יאמר ובידו עון ומהראוי הי"ל לומר ואין בידו חטא. ופי' הרב דהכוונה כי היצה"ר אינו יכול להביא לאדם לידי עון ופשע עד שיחטיא אותו בחטא קל ושוב בנקל יחטיאהו בעין ומזיד באמור לו כבר חטאת אכלת שום וריחך נודף חזור ואכול נמצא שהחטא הוא האב וממנו יצאו תולדות העון וע"כ אמרו בלשון הזהב לא לן אדם בירו' ובידו עין דכיון דהיה נמחל החטא ע"י הקרבנות ממילא שוב לא היו באים לידי עון ע"כ

וזהו אומרו אשרי אנוש יעשה זאת דהיינו הקרבנות ובן אדם יחזיק בה בהקרבת קרבנות הציבור כגון תמידין וכיוצא שומר שבת מחללו כלומר שחילל שבת לגבייהו זהו שמירתו שהרי התמידין דוחין את השבת. ועוד זאת יתירה השומר ידו מעשות כל רע דהיינו העונות שהם במזיד דע"י הקרבנ' מתכפר החטא ושוב לא יבא לידי עון מזיד ע"ד לא לן וכו'

עוד דרשו שם במ' בכלל היו"ד דברים שהם כינויי לזאת אמרו דזאת הוא כינוי לתורה דכתיב זאת התור' ועפ"י פירש הכתוב עד"ז באופן אחר בהקדים מ"ש מוהרימ"ט ז"ל בדרשותיו פ' תצוה דהמחזיק ביד לומדי התו' האי מצוה חיבה יתירה נודעת לו ולא דמי לשאר מצות דאילו לשאר מצות אמור רבנן עבירה מכבה מצוה לא כן בתורה שאין עבירה מכבה תורה גם המחזיק ביד לומדי התורה אין שום עבירה מכבה את