זרע יעקב קלה

לטעות דמעשה שמים עדיף ליה כיון דלא בחר לא מלאך ולא שליח אלא ע"י עצמו ויוצא מזה דיש פתחון פה לעע"ז בטענה דאם הקב"ה אינו חפץ וכו' לזה אני מצוה אתכם לא תעשו לכם אלילים וכו' כי אני ה. אלהיכם ר"ל אל תטעו לעע"ז בזאת הטענה כי אני ה' אלהיכם הוצאתי אתכם מא"מ דהא ליתא והטעם הוא כמ"ש משום שחירף הוא בעצמו נפרע ממנו ע"י עצמו ולעולם דמע' ב"ו עדיף ליה וראיה לזה הוא את שבתותי תשמרו וכבר כתבנו דע"י שמירת שבת הוי הוראה דמעשה ב"ו עדיף לי וגם ומקדשי תיראו וכבר כתבנו דע"י השראת שכינתו במק' הוי הוראה דמעשה ב"ו עדיף והרי ב' אותות לדעת כי אני ה'

ועם הקדמה זאת דמיציאת מצרים היה ס"ד להוכיח דמעשה שמים עדיף נ"ל לדרוש סמויכים אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מא"מ מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני והכונה לומר אנכי ה' אשר הוצאתיך מא"מ ר"ל אני בעצמי ולא ע"י שליח וא"כ יביאו לטעות ולומ' דמעשה שמים עדיף לי ובזה יש להם טענה לעבוד ע"ז באומרם אם הקב"ה אינו חפץ וכו' לזה בא לצוותינו לא יהיה לך אלהים אחרים על פני דלעולם מעשה ב"ו עדיף לי והכא היינו טעמא יען שחירף הוא עצמו נפרע ממנו ע"י עצמו

ועד"ז יובן כונת הפ' בפ' בא וכ"ת ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בא"מ מאדם ועד בהמ' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. והיה הדם לכם לאות וגו' ונבין ג"כ מאמר המגיד שאמר ועברתי בא"מ אני ולא מלאך והכיתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח אני ה' אני הוא ולא אחר ע"כ די"ל דמאחר שכבר אמר אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא שליח למה הוצרך עוד לומר אני ה' אני הוא ולא אחר ולפי"ה ניחא ונקדים עוד מ"ש הרב בעל הטורים ז"ל בפרפרותיו בפ' והיה הדם לכם דתיבת לכם הוא בגי' המילה שבאותה הלילה מלו

וז"ש ועברתי בא"מ אני ולא מלאך והכיתי כל בכ' אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח וכדי שלא תיסק אדעתין להוכיח מכאן דמעשה שמים עדיף ומזה תבואו לטעות בע"ז לומר אם אינו חפץ בע"ז מ"ט אינו מבטלה הוא בעצמו לזה אמר אני ה' אני הוא ולא אחר ומה שהיה ע"י ית' כבר נאמר הטעם משום שחירף ע"י עצמו ותדע לך איך מעשה ב"ו עדיף לי ממצות המילה שציוה לב"ו ולא ברא אותנו מהולים והיה הדם לכם לאות דהיינו דם המילה כמ"ש הבעהט"ו יהיה לאות כי אני ה' וגו'

עוד יתכן לומר באופן אחר בהקדים מ"ש כת הקודמים ז"ל דטעם דור אנוש שעבדו ע"ז לא שכפרו בעיקר אלא שהם טעו בדעתם שמגודל מעלתו ית' כי רבה היא אין כבידו שישגיח בתחתונים וע"כ הם אמרו שמהראוי להיות אמצעי ביניהם וע"כ היו משתחוים לשמש או לירח להיות מליץ בינותם ומעין זה נמי אמרו שהיה ענין העגל שאמ' קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. והנה מיציאת מצרים שהיתה ע"י ית' הוי הוכחא גמורה שהוא ית' משגיח בתחתונים מעתה ז"ש ועברתי בא"מ וגו' אני ולא שליח ומזה תדעי שאני ה' אני ולא אחר כלומר שאני משגיח בתחתינים ואיני חפץ באחר להיות אמצעי. וזהו אפשר שיהיה כונת הסמיכות אני ה' אלהיך וגו' עם לא יהיה לך וגו' והרי הוא כמבואר

ומן האמור בענין אפשר לפרש כונת הכתוב אשרי אניש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. ונקדים מאחז"ל בפ' אחרי מות דמילת זאת היא כינוי לעשרה דברים וא' מהם הוא כינייי למילה כד"א זאת בריתי. עי"נ מ"ש בילקוט ע"פ ויהי העם כמתאוננים רע אין רע אלא ע"ז כמד"א כי תעשו את הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו ובכן יש לפרש הקרא והכי קאמר אשרי אניש יעשה זאת על המילה שנקראת זאת. וכן הביא הילקוט ראובני בפ' לך לך משם רז"ל שדרשו פסוק זה על המילה וז"ל מי שאינו נימול ואינו שימר שבת אינו נקרא אדם שנא' אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו יע"ש. ולפי"ה י"ל דכיוון אל האמור אשרי אנוש יעשה זאת וב"א יחזיק בה ואיני מונע עצמו ממצות המילה בטעות המינים שאם הקב"ה אוהב את המילה למה לא בראם מהולים דתופס השיטה דהעיקר הוא דמעשה ב"ו עדיף וא"כ באותה מידה שומר שבת מחללו דאע"ג דאיכא אותות ומופתים בשמים ובארץ המורים על חידוש העולם לא בחר להורות גדולתו ית' אלא ע"י מעשה ב"ו בשמירתו של שבת וגם באותה מידה ושומר ידו מעשית כל רע דע"י זה שימר עצמו מעשות כל רע דהייני מלעבוד ע"ז משים טענת המינים מ"ט אין הקב"ה מבטלה אם אינו חפץ בה דהטעם הוא מפני כי מעשה ב"ו עדיף וחביב קמיה קב"ה באופן דהא בהא תליא דע"י המילה יבא לשמור שבת ושלא לעע"ז

עוד אפשר לומר באופן אחר עפ"י ח"ש מוהראנ"ח