זרע יעקב קלג

ה' חילו ופועל ידיו תרצה דמעשה ב"ו הוא חפץ יותר ממ"ש

ובזה אפשר לפרש כונת הכתוב בפ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי הארץ דלכאורה מאמר כי לי כל הארץ משולל ההבנה אבל הכונה רצוייה בהקדים מאי דאמרי' במכילתא שם ושמרתם את בריתי ר"א אומר זו ברית שבת ור"ע אומר זו ברית מילה וע"ז ע"כ

וחוץ מן המכוון י"ל מאמר כי לי כל הארץ עפ"י ס' ר"א שאמר זו ברית שבת בהקדים מאי דאמרי' בב"ר פי"א סי' ו' שאל טורנוסרופוס לר"ע אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת אל ישיב בו רוחות אל יוריד בו גשמים אל יצמיח בו עשב א"ל טיפח רוחיה דההוא גברא אמשול לך משל לב' שהיו דרים בחצר א' אם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב שמא מותרין לטלטל בחצר אבל אם היה דר בחצר א' הרי הוא מותר בכל החצר כולו אף כאן הקב"ה לפי שאין רשות אחרת עמו וכל העולם כולו שלו מותר בכל העולם כולו עכ"ל

והנה אמרי' במ' ברכות דל"ה ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומשני ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה

וראיתי להרב אספקלריא המאירה בפ' בחקתי שהק' דכיון שלאחר ברכה הארץ נתן לבני אדם א"כ הדר יש מקים למינים לרבות כקושית המין הנ"ל דאיך מוריד גשמים בשבת ולא מצינן לתרץ דהוי כבעל הבית בחצרו כמו שתי' ר"ע דהא הארץ נתן לבנ"א ולאו דידיה הוא ואע"ג דבודאי כ"ע דיליה והוא המושל בעליונים ובתחתונים כי הוא מלך העולם מ"מ הרי אין ענין זה כחצר אחת כיון שהשמים הוא לה' והארץ לבנ"א. ותירץ לזה עפ"י שינוייא אחרינא שתירצו במדרש על האי רומייא דר"ל והיינו כאן כשעושין רצונו של מקום כאן כשאין עושים רצונו של מקום ור"ל כשאין עושין רצינו של מקים אז הוי השמים לה' והארץ לבנ"א שמסלק שכינתו כביכול למעלה וכשעושין רצונו ש"מ אז לה' הארץ ומלואה והיינו דאז השכינה שורה בתחחונים ואז השמים והארץ רשות א'

אשר בזה פי' הרב ז"ל כמין חומר כונת הפסוקים אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמכם בעתם וגו' ואמרו בגמ' בתענית דכ"ג מ"א והביאו רש"י בחומש ונתתי גשמכם בעתם בלילי שבתו' והכונה אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו דהיינו שאתם עושים רצונו של מקום עי"ז ונתתי גשמכם בעתם בלילי שבתות וליכא טענת המין דהיאך מוריד גשמים בשבת דהואיל ועושין רצונו ש"מ הרי לה' הארץ ומלואה דהשכינה שורה בתחתונים וא"כ הוי כבעל הבית בחצר שלו עכ"ל

וזהו אומרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי דהיינו שתהיו עושים רצוני ושמרתם את בריתי זו ברית שבת והייתם לי סגולה מכל העמים במה שאתם שומרים השבת משא"כ כל העמים כי שגו בדעתם לומר אם הקב"ה מכבד את השבת למה מוריד גשמים וכיוצא דטת עיניהם מראות דכ"ע דיליה הוא וכחצר א' דמי וז"ש כי לי כל הארץ דע"י שאתם עושין רצוני אני משרה שכינתי בארץ ובכן בודאי דלי מותר ולכן ושמרתם את בריתי זו שבת:

אמנם עפ"י דרכנו יובן ג"כ סברת ר"ע דאמר זו ברית מילה וע"ז דלכאורה יפלא מה ראו אלו להתקרבות מילה וע"ז אבל הוא הדבר אשר דברנו דע"י המילה וקיומה יוכחש ענין ע"ז דכיון דמקיים המילה מטעם דסובר דמעשה ב"ו עדיף ומש"ה לא ברא אותם מהולים באותה מדה כופר בע"ז דמה שאינו מבטלה הקב"ה הוא משום דניחא ליה ביטול ב"א דמעשה ב"ו עדיף ולז"א ושמר' את בריתי ועי"כ והייתם לי סגולה מכל העמים להיותכם לי ולא להיות אחרי אלהים אחרים והיה כנ"ט כי לי כל הארץ ר"ל דחביב עלי על כל ענין שיהיה נעשה על הארץ ע"י ב"ו כמו ענין המילה דבחר להיות נעשה ע"י מעשה ב"ו דעדיף ליה ממעשה שמים ומינה נמי דלא אל חפץ ברשע ע"ז ח"ו אלא ציוה לאבדה ע"י ב"ו דעדיפא ליה טובא

וכן יפה נדרש דרשת ר"א דאמר זו ברית שבת עד"ז שפי' בדרשת ר"ע בענין מעשה ב"ו עדיף והוא כלפי מ"ש המפ' ז"ל ששבת ניתן להורות על חידוש העולם והגם דאיכא אותות ומופתים בשמים ובארץ המורים על חידוש העולם לא בחר להורות גדולתו ית' אלא ע"י מעשה ב"ו דהיינו ע"י ששומר שבת

ובזה אפשר לפרש כונת הכתובים ביחזקאל סי' ב' וכ"ת ואתן להם את חקותי ואת משפטי הודעתי אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניהם לדעת כי אני ה' מקדשם וימרו בי וגו' בחקותי לא הלכו ואת משפטי מאסו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואת שבתותי חללו מאד ואומר לשפוך חמתי עליהם וגו' יען