זרע יעקב קלב

אחזה אלוה ע"כ. ומעתה זהו הכונה אם מקבלים בניך את המילה ועי"ז אני משרה שכינתי עמהם בזה הם מקבלים אלהותו וליכא טענת אחרי רבים מטעם כי קרוב הוא וקורבה דמוכח עדיף מרובא וכמ"ש

ובזה אפשר לפרש כונת מאחז"ל במדרש חזית בפסוק משכני אחריך נרוצה ממה שהשרת שכינתך בתוכ' אחריך נרוצה ע"כ דצריך לדעת איך ע"י שהשרה שכי' בתוכינו מוכרחים אנו ללכת אחריו ולפי"ה ניחא דע"י שהשרה שכי' בתוכינו נעשה קרוב אלינו ורוב וקרוב קרוב עדיף וא"כ מתבטלת טענת או"ה ועי"ז אחריך נרוצה ולא בתר רובא

וזה יהיה כונת מ"ש בפ"ק דברכות בקש מרע"ה שלא ישרה שכינתו באו"ה שנא' ונפלינו אני ועמך וגו' ויש להבין דלמה הוצרך מרע"ה להתפלל ע"ז שלא ישרה שכי' באו"ה דאם היה משרה מה נזק היה מגיע לנו אמנם לפי האמור הנה נכון והוא דכיון דכל כחנו לבטל טענת או"ה שאומרים לנו אחרי רבים הוא ע"י השראת שכינתו בינינו דאז יש לנו דין קרוב ורוב וקרוב קרוב עדיף ואם היה משרה שכינתו גם על או"ה מתבטל טענתינו דגם הם נעשים קרובים ויכולים לכוף אותנו אחריהם אי לזאת עמד משה בתפילה שלא ישרה שכי' באו"ה וזה רמוז בתפיל' שאמר ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מבל העם אשר ע"פ האדמה דנ"ט למה אני שואל ממך ונפלינו אני ועמך דוקא ולא תשרה שכי' באו"ה משים כל העם וגי' שהמה רבים ודוק

וראיתי להרב החסיד בס' תזריע שפי' מאמר הנז' אם מקבלים בניך את המילה וכו' ע"פ מ"ש המפ' ז"ל בטעם מאמרם ז"ל שעמלק היה חותך ערלות ישראל והיה זורקן כלפי מעלה ואימר טול מה שבחרת ואמרו ז"ל שעמלק היה עושה כן לשבטו של דן שהיה ביניהם חסל מיכה והיה הענן פולטן. והענין נמשך למה שאמרו בתנחומא ששאל טורנוסרופם את ר"ע איזה דבר הוא יותר טוב מעשה שמים או מעשה ב"ו וכו' עד וא"כ למה לא ברא כל הברואים נמולים. והנה מעין זה אמרי' בפ"ק דע"ז דשאלו את ר"ג אם אין הקב"ה חפץ בע"ז מפני מה אינו מבטלה א"כ סגנון אחד עולה לשניהם שעע"ז מכריחים לומר שאם אינו חפץ בע"ז מפני מה אינו מבטל' במעשה שמים א"כ ודאי שרצונו בכך וכן בענין המילה אומרים שאם הקב"ה חפץ במילה מ"ט לא בראם מהולים ומדלא בראם מהולים מעשה שמים מוכרח שאינו חפץ במילה א"כ כיון ששבטו של דן היו עובדים לפסל מיכה היה עמלק חותך המילות וזורקן כלפי מעלה ואומ' טול מה שבחרת שהרי מי שהוא עע"ז אין לו למול עצמו דמי שאינו מודה בע"ז הוא סובר שהקב"ה אינו עושה שום דבר רק מצוה לבריותיו שיעשו דמעשה ב"ו עדיף ליה אבל אם מודה בע"ז אין לו שיכות במילה דכיון דהוא סבור שאם אין הקב"ה חפץ בע"ז מ"ט אינו מבטלה הוא בעצמו סבור הוא ג"כ שאם הקב"ה חפץ במילה היה בורא כל העולם נימולים. ומעתה פשוט מאמרינו ההוא אמר בעצם אם מקבלים בניך את המילה הם מקבלים אלהותי דקבלת אלהותי אתי ממיל"ה דהואיל ולא טעו במילה לומר דמעשה שמים עדיף ועלתה הסכמתם איפכא דמעשה ב"ו עדיף א"כ בה אדע שיקבלו אלהותי ולא יפקרו לומר אם אינו חפץ בע"ז מ"ט אינו מבטלה כיון דהסכמתם עלתה דמעשה ב"ו עדיף כמדובר

אשר בזה יתכן לפרש התכת הכתובים בפ' וזאת הברכה וכ"ת האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו' כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה ופירש"י ז"ל כי שמרו אמרתך אנכי ולא יהיה לך ע"כ ונקדים עוד מה מחקר הרב הנז' דהואיל כי הוא ית' מלך המשפט למה מסר המשפט לשופטים בארץ ולא נעשה הדין על ידו ומצוה בו יותר מבשלוחו ותירץ שעשה ה' ככה להשריש שורש האמונה דמעשה ב"ו עדיף לאפוקי ס' אפיקורסים החושבים דמעשה שמים עדיף ולפיכך אף כי המשפט לאלהים הוא בחר בתחתונים ב"ד של ב"ו כדי לעשות משפט להורות דמעשה ב"ו עדיף ע"כ

וז"ש כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו תלה הכתוב זב"ז דהא בהא תלייא דע"י שהם כופרים בע"ז ושמרו אמרתך אנכי ולא יהיה לך דסוברים דמעשה ב"ו עדיף ומשים הכי אין הקב"ה מבטל לע"ז הנה עפ"י שיטה זאת בריתך שהיא ברית המילה ינצורו ולא שגו לומר אם הקב"ה חפץ במילה מפני מה לא ברא לכולם מהולים דודאי יתד הוא שלא תמוט דמעשה ידי אדם חביבים עליו. ובכן עפ"י שיטה זאת יורו משפטיך ליעקב כלומר מה שהיה לך לשפוט הם שופטים בארץ אצל המקדש אל המקום אשר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ולא שגו לומר אם ה' אוהב משפט מפני מה אינו דן הוא בעצמו את החייב ואת הזכאי והטעם לכל אלו הדברים הוא יען כי ברך