זרע יעקב קלא

לה תקנתא דרבנן

האי מאן דבצדק מי האיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באבר' לו משפט הבכורה. הוא אוהבו נאמן בריתו מקודש מקודש שקדשוהו שמים הכיר אברהם את בוראו בין שלש שנים ושמר את כל התורה. ואפילו ערובי חצרות דרבנן

האי מאן דבנוגה ה"ן נוגה לי' זה חלק האדם הגדול לפי גודלו. אחד היה אברהם אוכל תולין בטהרה נגלה עליו אדון הכל ואמר לו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים היא גופא גזירה. והבאים אחריך יעשו כמעשיך כי יהיה לאיש בן ביום השמיני ימול בשר ערלתו מצות ה' ברא. הדור אתם ראו כמה וכמה הפליגו רז"ל בפ' איזהו מקומן ת"ל שבחים גדולה מילה שדוחה שבת החמורה. כי רבה היא אב"א קרא ואב"א סברה. ואי בעית אימא מדרבנן

האי מאן דמבעית מקמי דרבנן כל השומע יצחק מחכו עלה במערבא יציבא וגיורא. מירי ורבותי ידעתי ב'יני ידעתי כי מה אני לבא בקהל קדושים. נבזה וחדל אישים. ומי יקום יעקב כי קטון דלא ידע לכווני אמרא. יודע אני בעצמי ניכר שפחמי. פחות שבערכין אפר כירה. ומה גם הכא קאימנא באתרא די זקוקין דנורא. ראשון בקדש הוא הראש עטרת תפארה. כתר תורה. כמשה מפי הגבורה. גדול אדונינו מורינו ורבינו ועטרת ראשינו הרב הגדול מבצר עז ומגדול מרן מלכא אור החיים. ושני בקדש עטרת ראש המאור הגדול המאיר לארץ ולדרים. שמו נודע בשערים ראש המדברים. מלא רוח חכמה הרב המופלא. וכבוד ה' מלא. יהודה יעלה

וצויתי את ברכתי לכם ג"פ וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית

איתמר בתנחומא פ' תצוה ילמדינו רבינו קטן לכמה נימול כך שנו רבותינו קטן נימול לשמנה מה טעם כשם שנימול יצחק אבינו. אמר רשב"י בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו וכל כך למה א"ר שמואל בר נחמני כדי לעשות רצון יוצרו הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה. א"ר חונייא ולא עוד אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה מה שלא נצטוה הוא שהכתוב אומר ואני תמיד אייחל והוספתי על כל תהלתך ואדם הולך ולווה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום. א"ר יודן אימתי הבן חביב אצל אביו כשמתחיל להשיח הוא אומר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כבן שלשה כבן ארבעה שהוא מתחיל להשיח ומשמחהו את אביו. עד כאן לשין המאמר

גם את הארי אריה דבי עילאי ארי שבחבורה. קולע אל השערה. הוא גלי עמיקתא. דתני הלכתא גברוותא. הכהן הגדול כתר תורה וכתר כהונה עט"ר כת"ר לי לי יאיר"י אור החמה הרב המובהק המאיר כברק מופלא הסמוך מר שמואל יהי עמו אל. ואחריהם כל ישרי לב החכמים השלמים הרבנים הכוללים כולל תהלות ישראל כל חד לפום חורפיה ואחר כל הכבוד הזה מה מני יהלוך לדבר דבר לפני אלה המלכים מאן מלכי רבנן

ואשיב את שבותי. כי כך היא חובתי. מנהגן של ישראל תורה. דרשינן סמוכין ליהודים היתה אורה זו תורה. וששון זו מילה. לדרוש בשבחא דאתי ממיל"ה. וידעתי כי אדבר ולא יכלמוני כי כך היא דרכה של תורה וקא סמיכנא אענותנותייהו דרבנן

האי מאן דבעי רחמין למבעי קילי אל ה' אקרא הקל קול יעקב תפלת הדיוט קלה. דורש ה"ן לה. והנה צלי. תפלה לעני אל אצילי, יאריכו ימים ושנים. דשנים ורעננים. בבנים ובני בנים. נטיעות דומות לשרשים. קדשי קדשים. זרוק חוטרא לאוירא ואיהי אעיקרא. אל הנער הזה התפללתי. הנה ברך לקחתי. אשמח בו ובחופתו. בו ובתורתו. חכם יתקרי רבי יתקרי יאיר ויזהיר כאספקלריא המאירה בחיי אביו ואמו ובחיי הרב מר זקנו ובחיי רבנן אכי"ר

מודעת זאת מעלת מצות המילה כי רבה היא כאשר חז"ל הגידו ששקולה ככל המצות שבתורה ועוד אמרו בב"ר פ' מ"ו ע"פ ונתתי לך ולזרעך וגו' והייתי להם לאלהים אמ"ל הקב"ה לאברהם אם מקבלים בניך את המילה הם מקבלים אלהותי ואם לאו אין מקבלים ע"כ וצריך לתת טעם דאמאי תלוי זה בזה

ואפשר לומר בהקדים מ"ש הרב החסיד ז"ל בס' ש"י פ' תרומה דצ"ט ע"ד בענין טענת או"ה שמונין את ישראל אחרי רבים להטות הביא משם הרב מוהרש"י ז"ל דמצי ישראל לומר קי"ל כמ"ד רוב וקרוב קרוב עדיף וכל לעומת זה היתה כוונתו ית' להשרות שכינה בתחתונים לפרסם אלהותו וזש"ה ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים. וידוע דע"י המילה איכא השראת שכינה בישראל תמיד כמו שאמרו בזוה"ק פ' שלח לך מאן דנטיר ברית שכינה עימיה שנא' תמים תהיה עם ה' אלהיך וכתיב ומבשרי