זרע יעקב קכח

ובע"כ עביד והיכא דהוי בע"כ חייב המשלח כדעת ר' סמא

אלא דהניחא לדעת הרא"ש והר"ן והרמ"ה ז"ל דפסקו הלכה כרב סמא אבל לדעת המרדכי והלבוש ומור"ם ז"ל דפסקו הלכתא כרבינא דאמר היכא אמרי' אשלד"ע כשהשליח והמשלח הם בר חייובא אבל כשהמשלח לאו בר חייובא הוי השליח חייב אדרבא מצינו מקום פטיר להיצה"ר כיון דכל ישראל הם בריא בחייובא אף עפ"י שהוא מעבירם על דת מ"מ הוא פטור כיון דלאו בר חייובא הוא דהיצה"ר לא נצטוה בתורה

לזה בא לתת טעמא אחרינא ואמר אלה עשית והחרשתי שם רמז מ"ש בסנהדרין אין טוענין למסית וילפי' לה מנחש דאי טעין ליה השי"ת הומ"ל דברי הרב וכו' דמ"ש דאין שליח לדב"ע וא"כ ה"ה הכא גבי יצה"ר דהוא מסית ומדיח ישלד"ע וז"ש אלה עשית ר"ל כיון דאתה עשית אח כל אלה שאתה מסית ומדיח לאדם א"כ החרשתי אני מחריש ואיני טוען לך כדי שלא יהיה לך פתחון פה לפטור אותך

ועוד דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך בא לרמוז החילוק שאמרו בגמ' דבמעילה יש שלד"ע דכי אמרי' אשלד"ע ה"ד בהדיוט אבל במעילת קדשים לגבוה ישלד"ע וא"כ היצה"ר כיון דמסית ומדיח לאדם להיות מועל בקדשי שמים התורה והמצות והוא בא להסיתם הו"ל כעושה שליח למעול בקדשי שמים כי קדש ישראל לה' וע"י הסתתו עושה אותם לצאת לחולין ומשלח חייב וישלד"ע וז"ש דמית היות אהיה כמוך ר"ל נדמה בעיניך שאני ועמי דומים לך כמותך שאתה הדיוט סטרא אוחרא מסיטרא דקליפה ואני כמוך אבל טועה אתה מדרך השכל דאיני דומה לך כי קדוש אני ה' וישראל קדושים הם כי אני ה' מקדשם ע"י התורה והמצות שהם מקיימים וכיון דקדש המה אתה באת להסיתם הו"ל כעושה שליח למעול בקדשי שמים להוציאם לחולין דקי"ל המשלח חייב אי לזאח אוכיחך ואערכה לעיניך כיון שאתה חייב מדינא

ואמר עוד בינו נא זאת שוכחי אלוהי וגו' מיירי כלפי ישראל והענין מ"ש הרב החסיד ז"ל שם דדוקא בזמן שישראל עוסקים בתורה כי קדשו והוא מסיתם להוציאם לחולין אז הוא חייב היצה"ר כמ"ש אבל בזמן שאין ישראל עוסקים בתורה וכבר הוציאו את עצמם לחולין הדר דינא כהדיוט דאשלד"ע וישראל חייבים והגם דסוף סוף במה שמחטיאים לעבור על דת הוי למעול במצות ה' דהוו קדשי שמים אין זה מקרי מועל הואיל והם כבר מעלו בהן ואין מועל אח"מ

וז"ש בינו נא זאת ר"ל נא לשון בקשה שתעסקו ותבינו בתורה הנק' זאת כדי שיהי לכם מקום פטור ויהיה חייב היצה"ר ואם לאו ח"ו פן אטרוף ואין מציל דאח"כ לא יהיה לכם פטור ומוכרת אני לפרוע מכם אבל כשאתם עוסקים בתורה יש לכם דין הקדש ואז כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם דבמעילה יש שלד"ע וחייב המשלח דהיינו היצה"ר. והשתא א"ש מ"ש אח"כ זובח תודה יכבדנני ודרשו בגמ' כל הזובח את יצרו וכו' שם רמז מ"ש עתיד הקב"ה לשחוט ליצה"ר בעיני הצדיקים וכו' הראנו בישע אלקים יראו מינינו וגו'

ובזה אפשר לפרש כונת הכתובים בתהלים סי' ל"ז וכ"ח כי ה' אהב משפט ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת: צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה: פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו: ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו

ולא נאריך בדקדוקים והכונה דכבר כתבנו דהא דחייב היצה"ר משום דיש שלד"ע במעילה וישראל יש להם דין קדש ה"ד בזמן שישראל עוסקין בתורה דאז יש להם דין קדש אבל בזמן שאין ישראל עוסקים בתורה נעשים חולין והדין הוא דאשלד"ע ואז החוטא חייב והיצה"ר פטור

עוד כ"כ חילוק אחר לפטור לאדם ולחייב ליצה"ר והוא לדעת ר' סמא דס"ל דהיכא דבע"כ עביד יש שלד"ע והאדם בע"כ חוטא דלא מצי כייף יצריה כי מגדיל לעשות עמו כמה פיתויים וכמה כרכורים. אלא דבזה החילוק איכא למשדי ביה נרגא מהא דאמרי' בסוכה דנ"ב ארשב"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנא' צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עזרו אינו יכול לו שנא' ה' לא יעזבנו בידו ע"כ הרי דהקב"ה כי הוא נותן לאדם כח כדי שיוכל ללחום עם היצה"ר ובודאי שהאדם צריך שיעשה התעוררות מלמטה כדי שיעזרוהו מלמעלה וכמ"ש רז"ל אתם פתחו לי כפתח של מחט וכו' וכן הבא לטהר מסייעין אותו א"כ לא נשאר לאדם טענה לומר דבע"כ עביד דלא מצי כייף ליצריה מאחר דכבר הבטיחו הקב"ה דהוא עוזר אותו ונותן לו כח לכוף ליצרו כשיבא לטהר את עצמו

וז"ש כי ה' אהב משפט וכיון דה' אהב משפט ושופט צדק ואמת מדוע חסידיו לעולם נשמרו וזרע