זרע יעקב קכז

לאדם להיות מועל בקדשי שמי' שתורה והמצות בזמן שישראל דבוקים בתורת ה' ועוסקים בה תמיד לא יחשו והוא בא להסיתם הו"ל כעושה שליח למעול בקדשי שמים כי קדש ישארל לה' אשר קדשנו במצותיו וע"י הסחתו עושה אותם לצאת לחולין ומשלח חייב וישלד"ע

ומעתה נבא לכונת הכתובים וז"ש ולרשע דהיינו ר"ל ליצה"ר כמו שדרשו בגמ' ע"פ צופה רשע לצדיק בכל יום ויום יצרו של אדם חתגבר עליו וכו' אמר אלהים מה לך לספר חקי כלומר מה לך לפתות את האדם להחטיאו ולהצדיק את עצמך עפ"י הדין באומרך כיון דאין שליח לד"ע אתה פעור ותשא בריתי עלי פיך דאפי' בד"ש פטור כיון דאין כחך אלא בפיך הא אמרי' בשם התוס' דדוקא שוכר דעביד מעשה חייב אבל באמירה לחוד אפי' בד"ש פטור וכיון דיצה"ר הוא המסית הוא המדיח הו"ל אמירה בעלמא ופטור וזהו דקאמר עלי פיך ר"ל על סיבת פיך

ועל זה באו הכתובים כדי לסתור את דבריו עפ"י החילוקים הנ"ז שכתבנו אחת באחת יגשו דהיינו האחד ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך ר"ל דהן לו יהיה כדבריך דמדינא אתה פטור מ"מ מצד מגדר מילתא שאתה שנאת אומסר ותשלך דברי אחריך ולא תשמע בקול מורים ראוי להענישך ולקונס' וכמ"ש הרדב"ז ז"ל דראוי לב"ד לקונסו כיון שהרגילו לעבירה ומכ"ש דאפי' מדינא חייב בד"ש כמ"ש הרש"ך דאפי' אומר חייב

ועוד אם ראית גנב ותירץ עמו ועם מנאפים חלקך מטעם אחר אתה חייב ע"פ מ"ש בזוה"ק דכד אספי לב"נ אחגבר בחיליה ואתתקף נמצא דיש לך הנאה במה שתחטיא את האדם וכיון דמטי לך הנאה הו"ל דיש הנאה לתרב' וחייב ג"כ המשלח דלא מצינו בכל השורה כולה זה נהנה וזה תתחייב וזהו רמז הרומז אם ראית גנב וגו' ועם מנאפים חלקך ר"ל כיון דאין לך גנב ונואף דאין לך חלק בהם וזהו חלקך וכיון דיש לך טובת הנאה אתה חייב

אלא דלדעת הרב מש"ל ז"ל נראה דלא ס"ל הכי כמו שכתבנו לעיל משו"ה קאמר טעמא אחרינא פיך שלחת ברעה הכונה כמ"ש השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מד"א וחייב בד"ש וכ"כ דאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות הרי שמשטתה תחילה ע"י הרהורים רעים וגורר בו היצה"ר לעשות עבירה הו"ל כשולח ביד שוטה דחייב בד"ש. וידוע מ"ש חז"ל חש"ו פגיעתן רעה וז"ש פיך שלחת ברעה ר"ל דעשית שליחות לעבירה ע"י השוטה שפגיעתו רעה ושולח ביד שוטה חייב המשלח

ועוד אפשר דבא לרמוז במ"ש פיך שלחת ברעה החילוק של הרב פני יהושע שחילק דמ"ש התוס' דוקא שוכר אבל אומר פטור אפי' בד"ש הייני דוקא דרך הסחה ולא דרך שליחות דשולח הרי הוא כשוכר וחייב ולז"א פיך שלחת ברעה דהיינו בדרך שליחות אתה שולח איתו לך למקום פלוני כדי לגנוב או לזנות וכיוצא ובשולח הוא חייב המשלח

אלא דזה ניחא כשיהיה האופן בדרך שליחות אבל אם הוא דרך הסתה שכן הוא דרכו להיות מסית ומדיח אז הוא פטור משו"ה בא לתת טעמא אחרינא ולז"א ולשונך תצמיד מרמה שם רמז למ"ש התוס' והמרדכי ורש"ל ז"ל דכשהשליח הוא שוגג דלא ידע דאיכא איסור בדבר יש שליח לדב"ע והכא נמי כ"כ משם רז"ל דדרכו של יצה"ר הוא לרמות לאדם ומראה לו מ"ט פנים טהור בעסקי עבידה ומצוה ומתוך כך מביאו לידי עבירה ובשוגג חייב המשלח וז"ש ולשונך תצמיד מרמה בעורמה ותחבולה כדי להעבירו על דת וכו'

אלא דלדעת הריטב"א והנמק"י ומוהרימ"ט ז"ל ס"ל דאפי' כשהשליח שוגג ואינו יודע דעביד איסורא אמרי' אין שליח לדב"ע משו"ה קאמר טעמא אחרינא תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי בא לרמוז החילוק של רב סמא דהיכא אמרי' אשלד"ע היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל היכא דבעל כורחיה עביד חייב המשלח וא"כ הכא נמי היצה"ר שמגדיל לעשות כמה כרכורים ופתויים אל האדם ויום ולילה לא ישבות והוא מחובר עמו אחים ולא יתפרדו מזמן היותו בבטן אמו ואינו יכול לינצל ממנו וע"כ שלא בטובתו עובר על דת והיכא דבע"כ עביד ודאי יש שלד"ע וידוע מ"ש המורה ז"ל בח"א פ"ו דאח ואחות יאמר על דבר שהוא מחובר אל דבר אחר כמו חמש יריעות חוברות אשה [אל אחותה ע"כ וא"כ שייך לקרותו ליצה"ר אחיו של האדם ע"ש שהוא מחובר עמו בקירות לבו ומה גם שנכנס עמו בהיותו בבטן אמו וכשנולד יוצא עמו והוי כדוגמת תאומים וע"כ שייך ג"כ לקרותו לאדם בן אמו דבהיותו בבטן אמו שרוי עמו וז"ש תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי ר"ל דאתה יושב עמו בחיבור א' ותדבר לו ותתן לו דופי יום ולילה ואינו נפרד ממך אפי' רגע כדי שיוכל לינצל ממך