זרע יעקב קכו

והנלע"ד לומר הוא במה שראיתי להט"ז בי"ד סי' ק"ם ס"ק י"א וז"ל דבר ברור הוא דהא דאמרי' אין שליח לד"ע לא מהני אלא לפוטרו מחיוב כרת או ממלקות אבל מ"מ איסור יש שהוא עושה איסור ונתקיימה מחשבתו ע"י השליח פשיטא שזה אסור ע"כ. א"כ יתכן דהרב"ז ז"ל קאי בשיטה זאת ומשו"ה קאמר ותו דקי"ל שלוחו של אדם כמותו וכל דבר שהוא אסור לעשותו אסור לי לומר לאחרים לעשות ודייקא נמי תי' אסור

עוד אביא מ"ש התוס' בקידושין דמ"ב פ"ב ד"ה אמאי מעל דכשהשליח הוא שוגג דלא ידע דאיכא איסור בדבר יש שליח לד"ע. והכי ס"ל להמרדכי ז"ל וגם רש"ל ז"ל ס"ל הכי אמנם מוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קי"ו כתב בשם הנימוקי ז"ל בפ' מרובה דאפי' כשהשליח שוגג ואינו יודע דעביד איסורא אמרי' אין שליח לדב"ע. וכן ס"ל להריטב"א ז"ל ולהש"ך בח"מ סי' שמ"ח

עוד נקדים מאי דחקר חקירת חכם הרב החסיד ז"ל בס"ה ש"י בס' וישלח על אשר חכמים הגידו בסוכה דלעת"ל עתיד הקב"ה לשוחטו ליצה"ר לפני הצדיקים וכו' וכל הרואה כל אשר בתוכו יתמה על מה ועל מה תצא זאת מלפניו ית' להרוג ליצה"ר על אשר החטיא לבני אדם והלא קי"ל הלכה רווחת דאע"ג דבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו מ"מ לדבר עבירה אין שליח לד"ע ושליח חייב הנה כי כן אף כי היצה"ר הוא המסית לבני אדם ומחטיאם מ"מ כיון שמצווין שלא לעבור מפיו ית' ועבדי שלוחותיה דיצה"ר יצה"ר פטור דדברי הרב. ודברי התלמיד דברי מי שומעים

אמנם עפ"י החילוקים אשר כתבנו אשכחנא לה פתרי האחד מ"ש הרדב"ז ז"ל דאע"ג דקי"ל אשלד"ע ש"מ יש לב"ד לגדור גדר בדבר ולהענישו כפי צורך השעה ומוציאין מידו כל מה שלקח ממנו וראוי לב"ד לקונסו כיון שהרגילו לעבירה הרשות בידם א"כ ה"ה כאן לגבי יצה"ר הגם דמדינא הוא פטור אפי"ה משום מגדר מילתא ראוי להענישו ולקונסו

וה'ן שני מ"ש הזוה"ק דתועלתא דהאי מקטרגא תייביא צייתין ליה אתתקף ואתגבר בחיליה וכו' באופן דמטי ליה טובת הנאה ליצה"ר והיכא דמטי טובת הנאה לתרוייהו הדר דינא דיש שליח לד"ע דמשלח דאית ליה טובת הנאה חייב דלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב וכמ"ש הרב החסיד ז"ל

ואל השלשה ל"ו בא מ"ש הרב הנז' במ"ש בגמ' השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מד"א וחייב בד"ש ולפי זה מצאנו חיובו של רשע כי הנה אשר חכמים הגידו אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות א"כ הרי שנשתטה תחילה ע"י הרהורים הרעים וגירה בו היצה"ר לעשות העבירה הו"ל כשולח ביד שוטה דחייב בד"ש

ואת רב"ע ח"ש הרב פני יהושע ז"ל דמ"ש התוס' דוקא שוכר ולא אומר היינו דרך הסתה ולא דרך שליחות מה שאין כן בשולח הו"ל כשוכר וחייב וא"כ ה"ה הכא גבי יצה"ר הגם דדרכו הוא להסית את האדם מ"מ רוב פעמים שאינו צריך להסית ובפרט אחר שהרגילו לדבר עבירה א"צ היסית כ"א שולח אותו לך למקום פ' כדי לזנות או לגנוב וכיוצא ובשולח הוא חייב בד"ש

חמשת מ"ש התוס' בקידושין דכשהשליח הוא שוגג דלא ידע דאיכא איסור בדבר יש שליח לד"ע והכא נמי כבר כת' לעיל משם הראשונים ז"ל דרכו של יצה"ר הוא להערים לאדם ומראה לו מ"ט פנים טהור בעסקי עבודה ומצוה ומתוך כך מביאו לידי עבירה וכשהוא שוגג המשלח חייב

ואת הש"ש לדעת ר' סמא דס"ל דהיכא אמרי' אשלדב"ע היכא דאיבעי עביד אי בעי לא עביד אבל היכא דבעל כרחו עביד חייב המשלח א"כ מצאנו חייובו של רשע הוא היצה"ר כי הגדיל לעשות כמה כרכורים ופתויים אל האדם ויום ולילה לא ישבות ואינו נפרד ממנו שיוכל לברוח ממנו אלא הוא אחיז בקירות לבו מזמן היותו שרוי בבטן אמו מחובר עמו נכנס ונתקל עמו יוצא ונתקל עמו ואנה ילך ואנה יברח ממנו והוא קשור עמו ומעבירו על דת ע"כ שלא בטובתו והיכא דבע"כ עביד ודאי יש שליח לד"ע

והשביעית מ"ש בסנהדרין דאין טוענין למסית וילפי' לה מנחש דאי טעין ליה השי"ת הוה מצי למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין דהיינו אין שליח לדב"ע נמצא דמסית חייב המשליח וא"כ ה"ה הכא גבי יצה"ר דהוא מסית ומדיח יש שליח לד"ע

שמנה מ"ש בגמ' דבמעילה יש שליח לד"ע דילפינן חטא חטא מהתרומה נמצא דכי אמרי' אשלד"מ ה"ד בהדיוט אבל במעילת קדשים לגבוה יש שליח לד"ע א"כ מצינו חייובו של היצה"ר דכיוןדמסית ומדיח