זרע יעקב קכא

אלא פיתה אותן בדברים שיעידו שקר פטור מד"ש כתב הוא ז"ל כ"כ התוס' בפ' הכונס דנ"ו ודייקי לה מדקתני השוכר דוקא וגם מדקתני השולח את הבערה וכו' אבל קשה לי על דבריהם דהא אמרי' בקידושין פרק האיש מקדש דמ"ג דאף דאין שליח לדב"ע מחייב בד"ש דמתמה התם בפשיטות מכלל דת"ק סבר אפי' בד"ש נמי פטור ומשני בי דינא רבא ובי דינא זוטא איכא בינייהו ופירש"י עונש גדול ועונש קטן

ומכח קושיא זאת דחק את עצמו וכתב הפך דעת התוס' דבין שוכר בין אומר לעולם חייב בד"ש היכא דגרם נזק לחבירו אפי' לא שכרן והא דקתני השולח את הבערה ביד פקח הפקח חייב ולא קתני דהשולח חייב בד"ש היינו כיון דהפקח משלם תו לא שייך ד"ש על המשלח והביא ראיה מדברי הריטב"א ז"ל בפ' האיש מקדש וז"ל שלח ביד פקח פקח חייב פי' והשולח פטור לגמרי ואפי' בד"ש כיון שכבר נשתלם הניזק מהפקח משא"כ בשוכר עידי שקר שפטור מד"א וחייב בד"ש דלא אישתלם ניזק מניזקיה וכן אתה אומר בכל אותם שבריש פ' הכונס ע"כ. והא דקתני השוכר אורחא דמילתא נקט דאם אינו שוכר מסתמא אינן שומעין לו דתרתי לא עבדי דחוטאים אם אין להם הנאה ע"כ

ואהמ"ר קשה כיון דכל רו לא אניס ליה איך אישתמיט מיניה דברי הריטב"א ז"ל דכתב באותו פרק הפך סברתו גבי הא דאמרי' האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש שולחיו חייב שנא' ואותו הרגת ומוקי לה התם דחייב בד"ש כתב הוא ז"ל דוקא שוכר שליח דעביד מעשה חייב בד"ש אבל בדיבורא פטור לגמרי אף בד"ש ע"כ. הרי דדברי הריטב"א ז"ל נכונים בטעמם כדעת התוס' דבאמירה אף בד"ש פטור והוא הפך מ"ש הוא ז"ל דבין שוכר דבין אומר חייב בד"ש ולאו כל כמיניה לומר דגם מ"ש הריטב"א ז"ל שוכר אורחא דמילתא נקט וה"ה אומר אלא בדוקא נקט שוכר חייב בד"ש ולא אומר דאלת"ה דברי הריטב"א סתרי אהדדי וכמ"ש

אלא דלמודעי אני צריך דמ"ש משם הריטב"א ז"ל דברים אלו שחילק בין שוכר לאומר לא ראיתיו במקומו שלא היה בידי חי' הריטב"א לקידושין ואני סמכתי על הרב מש"ל ז"ל שכתב בפ"ב מה' רוצח ה"ב וז"ל כתב הריטב"א וכו' וכתב מזה המגיה בפ' האיש מקדש ואני סמכתי עליו וכן ראיתי בשיט' הרב פני יהושע ז"ל שגם הוא כ' כן משם הריטב"א. והן עתה באו לידי חי' הריטב"א ז"ל לקידושין וחיפשתי חיפוש אחר חיפוש ולא מצאתי שמץ מנהו ממ"ש הרמש"ל ותמהני עליו תמיהא גדולה איך כתב זה שלא יש בדברי הריטב"א והיותר תי' על מז"ה המגיה שהגיה בפ' האיש מקדש דזה לא יתכן לכתוב אם לא שראה הדברים במקומם ולא ידעתי היכן ראה דבר זה. ושו"ר להפה"א ז"ל דגם הוא תמה יקרא דביקש בדברי הריטב"א ז"ל ולא מצא. אם לא שנאמר דאפשר דבדפוס א' הי' כתוב זה או באיזה שיטה אחרת כתבו כן משם הריטב"א

שוב התבוננתי בדברי הריטב"א ז"ל וראיתי דלא יתכן לומר דשמא בדפוס אחר כתוב כן או באיזה שיטה וכו' ומוכרחין אנו לומר דהריטב"א לא ס"ל הכי אלא כל בתר איפכא והוא שכתב שם גבי מאי דאמרי' מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו כתב וז"ל פי' אפי' בד"ש דבדיני אדם לא איצטריך דהשתא אית לן דאין שליח לדב"ע ע"כ והנה ענין אוריה לא הי' כי אם דיבורא בעלמא ע"י כתב ואי אמרי' דכשהוא בדיבור פטור אפי' בד"ש א"כ מה חידוש אתא לומר לו דאפי' בד"ש אי אתה נענש עליו פשי' דכן הוא הדין לכ"ע אלא ודאי מוכרחין אנו לומר דבא לחדש לו דבר דליכא בשאר בני אדם דבשאר בני אדם אפי' בדיבור חייב בד"ש ודהע"ה לא יענש בד"ש והוא הפך מ"ש המ"ל משמו

וכזאת תמהני על הרב החסיד ז"ל דבין בס"ה ק"י בתוס' דרבנן באות אלף ובין בדרשותיו בס' וישלח ובס' בלק כתב ענין זה משם הריטב"א ומלבד דהוא תימא איך כתב משם הריטב"א ז"ל מה שלא אמר ונמשך אחר דברי המש"ל וה' המגיה ולא ראה הדברים במקומם עוד בה דנראה דאישתמיט מיניה דברי התוס' ז"ל שבפ' הכונס הנז' שכתבו בהדיא זה החילוק דאומר פטור מד"ש ובודאי דאילו היה רואה דברי התוס' הללו הי' מביא זה החילוק משם התוס' כנז'

ולעיקר קושיית הרש"ך ז"ל ראיתי להרב חו"י ז"ל סי' קס"ו דתי' יתיב וז"ל בקיצור דהאי חייב בד"ש דאמרי' בפ' הכונס ד' דברים פטורים מד"א וחייב בד"ש מיירי לענין פטור וחייב מצד נזק המגיע לחבירו וע"ז שפיר כתבו התוס' דוקא שוכר ולא אומר דמצד זה דחבירו ניזק על ידו פטור גם בד"ש משא"כ מצד שהכשיל