זרע יעקב קכ

דמעילה בהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי והכי הוי שינוי רשות ע"י שליחות בר דעת לכך מסתבר ליה לדמויי להנך דמייתי דאין קפידה בבר דעת ע"כ

הרי דהטעם דאם שלח ביד חש"ו מעל הוא כיון דאין חילוק בענין השליחות בין בר דעת למי שאינו בר דעת לזה אין קפידה בבר דעת כיון דנעשית שליחותו כמו אם היה בר דעת א"ה לעולם מטעם שליחות הוא לא כן בטביחה ומכירה דיש חילוק בענין השליחות בין בר דעת למי שאינו בר דעת דצריך שיהיה גדול או ב"ד כדי לטבוח ולמכור ואינו דומה למעילה דבהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי א"כ אם איתא דטביחה ומכירה הוי מטעם שליחות היה צריך שלא יתחייב אם טבח ומכר ע"י קטן כיון דיש חילוק בענין השליחות בין קטן לגדול אלא ודאי דטביחה ומכירה לאו מטעם שליחות הוא שהרי אפי' אם טבחו ע"י קטן מיחייב

וחזה הוית בס' בית ישחק בחי' ב"ה מעילה שהביא דברי מוהרימ"ט ז"ל הללו שכתב דהא דלא חשיב טביחא משמע ליה דטביחה נמי לאו מטעם שליחות הוא וכו' וכתב ע"ז וז"ל ולע"ד דבריו תמוהים ממ"ש בפ' מרובה דע"ט ע"א אשמועינן רישא גנב ונתן לאחר וטבח ריש שליח לדב"ע אע"ג דבכל התורה כולה אין שליח לדב"ע הכא יש שליח לד"ע מ"ט וטבחו או מכרו מה מכירה דלא אפשר דלאו ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר מחייב ע"כ הרי בהדיא דמדין שליחות הוא דיש שליח לדב"ע בטביחה כפשיטא דש"ס והניחו בתי'

ואנכי לא ידעתי מאי קאמר ודבריו אינן אלא מן המתמי' דמה חידוש מצא בהאי סוגייא דקמא יותר מן הסוגייא דקידושין והרי גם בקידושין אמרו כן דבטביחה יש שלית לדב"ע דכתיב וטבחו או מכרו מה מכירה וכו' והוסיפו עוד דבר"י תנא או לרבות את השליח דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח וא"כ מכאן הי"ל להקשות על מוהרימ"ט ז"ל מהסוגייא עצמה ומה לו להביא עצות מרחוק אלא ודאי דכל זה כבר ראה מוהרימ"ט ז"ל ולא נעלם ממנו ואפי"ה קאמר בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דמאי דגלי רחמנא ומאי דקפיד קרא בין בשליחות יד ובין בטבי' ומכי' לחייב ע"י שליח לאו מדין שליחות הוא אלא מטעם שנהנה ממנו וראיה דאפי' אם טבח ע"י קטן דלאו בר שליחות הוא חייב

ותבט עיני להרב פרי האדמה ז"ל בפ"ג מה' גזילה הי"א שהביא דברי המבי"ט ז"ל בספר קרית ספר שכתב עמ"ש רבינו דבכל התורה אין שליח לד"ע כי אם במעילה כתב הוא ז"ל וגם בשליחות כדיליף לה מקרא והו"ל ב' כתובים וכו' ומ"ש בכל התורה היינו חוץ משליחות יד ע"כ ותמה הרב הנז' דאמאי לא זכר שר גם טביחה כמו שנראה מהגמרא והוא ז"ל רצה ליישב וכבר הוא עצמו כתב שהוא דוחק

ולי נראה דאפשר לומר והוא דיש חילוק בין טביחה ומכירה למעילה ושליחות יד והוא דשאני מעילה ושליחות יד דהדרשות שדרשו בגמרא לומר דיש שליח לד"ע הם דרשות גמורות דהיינו מעילה יליף לה חטא חטא מתרומה היא ילפותא גמורה דבתרומה יש לנו מקרא מפורש דיש שליח דכתיב כן תרימו גם אתם גם לרבות שלוחכם ומה גם להרמב"ם דיש לו פסוק אחר ואשמה הנפש ההיא כמ"ש וכן בשליחות יד יליף לה דכתיב אם לא שלח ידו במלאכת רעהו א"כ על כל דבר פשע למה לי שיכול אין לי אלא הוא אמר לשלוחו מנין ת"ל ע"כ דבר פשע הרי שהיא דרשה גמורה מיתורא דקרא לא כן בטביחה ומכירה דילפי' לה מדכתיב וטבחו או מכרו או לרבות את השליח זאת הדרשה אינה דרשה גמורה ואינה מפורשת בקרא ואדרבא יצאו עליה עוררין בעלי השיטות ז"ל חדא דחי' או אנו צריכים אותו כדי לחלק בין טביחה למכירה ועוד דתי' או מצינו על הרוב שבא למעט באופן שאינו דומה טביחה למעילה ושליחות יד משו"ה לא הזכיר המבי"ט ז"ל טביחה ומכירה

עוד אביא מאי דתמן תנינן בב"ק פ' הכונס דנ"ט ע"ב וז"ל השולח את הבערה ביד חש"ו פטור בדיני אדם וחייב בד"ש שלח ביד פקח פקח חייב. וכתבו התוס' ז"ל באותו פרק בד' נ"ו ע"א ד"ה אלא לחבריה וכו' גבי הא דאחר מר ד' דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בד"ש וא' מהם הוא השוכר עדי שקר להעיד פטור מד"א וחייב בד"ש והקשו היכי דמי אילימא לנפשיה ממונא בעי שלומי ובד"א נמי ליחייב אלא לחבריה. וכתבו ז"ל דהא דשוכר חייב בד"ש הוא כגון שאין לחבריה לשלם ודוקא שוכר אבל אומר לעידי שקר פטור מד"ש דסבור שלא ישמעו לו וראיה מדקתני בפרקין השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מד"א וחייב בד"ש שלח ביד פקח פקח חייב משמע דשולח פטור אף מד"ש ע"כ

וראיתי להרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' ל"ב סק"ג שכתב עמ"ש מור"ם ז"ל וכן אם לא שכרן