זרע יעקב קיט

דבגמרא מפיק לה מג"ש דחטא חטא מתרומה ולא הזכירו מקרא זה דואשמה הנפש ההיא והניחו בתימא כבר תי' לזה השע"ה ז"ל עפ"י מ"ש בישוב דבריו והוא דס"ל דתרתי קראי צריכי דאי מג"ש הו"א דוקא במעילה הבא ע"י הוצאה אבל במעילה הבא ע"י אכילה אי הנאה הייתי אומר דלא יען דבכל התורה כולה לא מניני זה נהנה וזה מתחייב כמ"ש התוס' להכי איצטריך הרמב"ם אידך קרא דואשמה הנפש ההיא

אלא אי קשייא הא קשיא בעיקר הילפותא דיליף הר"ם דיש שליח לד"ע במעילה ממה שנא' ואשמה הנפש ההיא דהיינו מי ששגג תחילה שהוא המשלח מהא דאמרי' בקידושין בסוגיין דיליף שם הא דקי"ל דאין שליח לדב"ע ממאי דגלי רחמנא בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא דם שפך הוא ולא שולחי ע"כ הרי דתיבת ההוא משמע הוא ולא שולחו ואין שליח לד"ע ה"נ נימא ואשמה הנפש ההיא היא ולא שולחיי ואיך יליף מכאן דיש שליח לדב"ע ירמז דההיא ר"ל מי ששגג תחילה דהיינו המשלח ולזה נ"י

והנה מוהרימ"ט ז"ל תירץ בהא דכתב הרמב"ם בכל התורה כולה וכי' וז"ל ויש לומר לדעתי דהא דגלי רחמנא בשליחות יד באומר לשליחו לאו מדין שליחות הוא דמחייב אלא מדין פשיעה שחייב הכתוב את השומר כיון שפשע הוא עצמו בפיקדון בין שאמר לאחרים לפי ששמירתו עליו והיינו דכתיב ע"כ דבר פשע אפי' דבור פשע מקרי וכו' והא דלא חשיב טביחה ע"י אחר משמע ליה לרבינו ז"ל דטביחה נמי לאו מטעם שליחות הוא דאפי' אם טבחו ע"י קטן דלאו בר שליחות הוא מחייב דומייא דמכירה דלא קפיד קרא אלא אמי שנהנה ממנו בין מן הבשר בין מן הדמים. והא דחשיב לה בגמ' שני כתובים הייני דלישתיק מיניה וניליף ממעילה דמדין שליחות בעלמא מחייב וא"ת נימא דאיצטריך להיכא דטבחי ע"י מי שאיני בר שליחות דמחייב י"ל דלא אמרי' הכי דמעילה וטביחה הוו ב' כתובים אלא לב"ש דאלו לב"ה אית ליה שני כתובים בר מטביחה דהוו מעילה ושליחות יד שני כתובים ולב"ש אפשר דלא מחייב אלא במי שהוא בר שליחות ולהכי חשיב ליה שני כתובים ע"כ

וראיתי להרב שורשי הים ז"ל בח"ב דקע"ט ע"א שכתב ע"ד מוהרימ"ט ז"ל אלו וז"ל ותמוהים דבריו דמפשט פשיטא ליה להרב ז"ל דבמעילה לא מחייב ע"י קטן ומי שאינו בר שליחות כנרא' דאישתמיטתיה לשון רבינו שם ברפ"ז מה' מעילה סמוך ונראה לדין זה שכתב דבכל התורה כולה אין שלדב"ע אלא במעילה לבדה כתב שם וז"ל ואפי' הי' השליח חרש אי שוטה או קטן שאין להם שליחות אם עשי כמאמרו בעה"ב מעל ואם לא עשו שליחותו בעה"ב פטור ומתני' היא בפ"ו דמעילה דכ"א ע"א שלח ביד חש"ו אם עשי שליחותו בעה"ב מעל ואם לא עשו שליחיתו בעה"ב פטור ופריך עלה בגמרא והא לאי בני שליחות נינהו ומשני ר"א עשאום כמעטן של זתים וכו' וא"כ קשה דמאי פריך בגמ' בפ' האיש מקדש והרי מעילה וכו' התם שאני דאפי' בחרש שוטה וקטן דלאו בני שליחות נינהו מחייב עכ"ל

ותמהני עליו דמאחר שדבריו הם לקוחים מתורת רבו הרב שע"ה ז"ל שם בפ"ז מה' מעילה כאשר יראה הרואה אית באות תיבה בתיבה ועשה עצמי נמי שלא ראהו עכ"פ הי"ל לומר כלשון רבו ע"ד שהקשה הוא ז"ל אבל לא להרבות דברים על הגאון מוהרימ"ט ז"ל לומר דתמוהים דבריו דאדרבא דבריו הם תמוהים שכתב דמפשט פשיטא ליה להרב ז"ל דבמעילה לא מיחייב ע"י קטן ומי שאינו בר שליחות דהיכן מצא בדברי מוהרימ"ט ז"ל דמפשט פשיטא ליה הא וכו'. גם מ"ש דאשתמיטתיה לשין רבינו ז"ל שם סמוך ונראה באותו פרק באותו מקום מה ענין שמיטה אצל הר סיני ואין שמיטה נוהגת בי דמי לנו גדול כמותו ומה גם בענין כזה שזאת ההלכה היא שם במקום שעומד

וז"ל השע"ה וק"ל עלה שהרי מעילה נמי דכוותא היא ומתני' היא בהדייא בפ"ו דמעילה שלח ביד חש"ו אם עשי שליחותו בעה"ב מעל ופרכי' והא לאי בני שליחות נינהי ומשני עשאום כמעטן של זתים וכו' ןא"כ ק' דמאי פריך בגמ' והרי מעילה וכו' התם שאני דאפי' בחש"ו דלאו ב"ש מיחייב ע"כ

ולפי חומר הנושא נלע"ד דאפשר לחלק בין טביחה ומכי' למעילה דבטביחה אמרי' דלאו מטעם שליחות הוא שהרי אפי' אם טבחו ע"י קטן דלאו בר שליחות הוא מחייב ובמעילה הגם דדכוותא היא דאם שלח ביד קטן מעל אפי"ה עדיין יש במעילה דין שליחות והוא עפ"י מ"ש התוס' במעילה דכ"א ע"א ד"ה נתנו וכו' שהקשו עלה דאמרינן שלח ביד חש"ו מעל וז"ל וא"ת אדרבא נילף שליחות דמעילה משליחות דתרומה דהא גבי תרומה בעינן שליח בר דעת כדתנן בריש מ' תרומות והוא עדיף למילף מתרומה דהא כל עיקר שליחות דמעילה מתרומה היא דיליף. וי"ל כיון דשליח